דוגמא לשיווק על-ידי תוכן

בתאריך 27 אפריל, 2015

האם המחשבות שלי משפיעות על גופי הפיזי ועל גופו הפיזי של התינוק שאני נושאת? או לחילופין, על האנשים הסובבים אותי? האם הרגשות שלי יכולות להשפיע על בריאותי הפיזית? אם כן, איך התהליך מתרחש ומה הקשר בין המחשבה, הרגש והקיום הפיזי?

דוגמא לשיווק על-ידי תוכן

הרבה ספרים נכתבו ותורות רוחניות ניסו לתאר את התהליכים ברמות השונות – נשמה, נפש, גוף. 

במאמר זה אציג את התפיסה שלי כהילרית המתמחה בשיטת Cranio-Sacral (תרפיית דופק גולגלתי) 
ו-Somato Emotional Release (שחרור גוף-נפש). 

אדם במהלך חייו חווה חווית שונות החל מזמן היווצרותו הראשונית. חוויות אילו נרשמות ברמה הפיזית בנוזל התוך שדרתי, במערכת העצבית וברקמות הרכות של האדם. 

ככל שהאדם צעיר יותר, ובעיקר במהלך הינקות והילדות המוקדמת, הרישומים הינם עוצמתיים יותר ברמה ההכרתית וברמה הפיזית, ולכן מוטבעים גם חזק יותר. 

נוצרות מעין שכבות של רישומים שעל-פיהם האדם מנהל את חייו, באופן לא מודע. 

דוגמא – ילד בן 4 ששומע או צופה באלימות במהדורת החדשות, מן הסתם יושפע מהעניין הרבה יותר מאשר מבוגר, ואירוע מסוג זה, גם אם זה צפייה או שמיעה (ללא השתתפות פעילה), מטביע חותם מאד חזק על ילד בן 4. ואילו ילד ש"משתתף" בחוויה אלימה מכל סוג שהיא – החל מאלימות מילולית וכלה בפיזית, החוויה מוטבת בתודעתו ובגופו ברמה מאד עמוקה, יותר ממה שניתן לשער. 

רישומים אילו גוזלים חלק מהחיוניות ומהחיות של האדם, החיוניות הפיזית, הרגשית והמחשבתית. 

זה יכול להתבטא ברמות השונות, כמו: כאבים פיזיים, דיכאון, חוסר שקט, בעיות אכילה, קיבעונות מחשבתיים ותסריטים שאדם מנהל את חייו לפיהם מבלי להיות מודע לכך. 

אדם כזה, בעצם, הופך להיות מנוהל על ידי תמונות פנימיות הקיימות בתודעתו וברישומים פיזיים הקיימים במערכת העצבית שלו. 

דוגמאות לכך: 
ברמת התודעה - מחשבות שליליות או דיכאון של האם בעת ההיריון משאירות את חותמן על התדר האנרגטי של התינוק בבטן אימו, והוא עשוי לשאת עימו מחשבות אילו במשך כל חייו ולחשוב שהן חלק מאישיותו. 

ברמה הפיזית – תינוק שחווה דחייה בלתי מודעת של האם כלפיו עלול לחוות דחייה זו גם ברמה הפיזית, כאשר המערכת העצבית שלו נושאת דחייה עצמית למשך כל ימי חייו. זה עלול להתבטא בבעיות אכילה קשות, חוסר שקט תמידי, בעיות קשב, שנאה עצמית ועוד. 

האדם נושא רישומים אילו ואף מעביר אותם לילדיו באופן בלתי מודע - כך שנוצרת שרשרת של תודעות שנישאות מדור לדור. 

כל עוד חיי האדם מתנהלים באופן זורם יחסי, ללא תקלות או קשיים משמעותיים, האדם אינו מודע לאופן שבו הוא מתנהל. 
לאדם שחווה נפילות, משברים, קשיים ועוד, יש הזדמנות לבחון את עצמו לעומק ולהעלות על-פני השטח טראומות שונות מעברו, אפילו מתקופת היותו עובר, כדי ליצור שינוי בחייו, ואף תיקון לדורות הבאים אחריו. 

תהליך זה אינו קל ודורש כוחות נפש, שכן העלאת זיכרונות ישנים יוצרת בשלב הראשוני תוהו ובוהו בחיי האדם ובלבול. 
אדם זה מרגיש שהקרקע נשמטת תחת רגליו, וכדי "לייצב" אותה חזרה, הוא מדחיק את הזיכרונות שעלו וממשיך בחייו, כל עוד זה אפשרי עבורו. 

כדי להימנע מבלבול ואיבוד הקרקע, הנטייה הראשונית של האדם היא לחזור לתדרים המחשבתיים המוכרים, לקיבעונות ואף לכאב שליוו אותו כל חייו, כוון שזה מרגיש לו קרקע מוכרת ובטוחה – אף על פי שזו אינה קרקע אמיתית. 

מי שנמצא בליווי של מטפל/ת טוב/ה, מבין שזהו חלק מתהליך של התנקות והתנתקות מן העבר המיותר, למרות שהתחושה הינה תחושה של ירידה, כאב עצום, בלבול ואיבוד אחיזה למה שמוכר. 

עם מטפל/ת טוב/ה יש מקום לתת מרחב למה שקורה, גם אם זה בלבול או כאב חזק, ולאפשר חוויה של המקום הזה. 

מניסיוני – נגיעה במקום הקשה והכואב הינה שלב הכרחי כדי להבריא גם בגוף וגם בנפש. בדרך-כלל אחרי שלב זה בא שלב ההתפכחות והתובנה של האופן שבו האדם חווה וחי את חייו קודם לכן. 

נוצרת הזדמנות אמיתית לשינוי. 

טיפול קרניו-סקראל מאפשר למטפל להקשיב לנשימה הראשונית של הגוף, הקצב של הנוזל התוך גולגולתי, ולאתר חסמים בגוף. 

באמצעות מגע עדין ולפעמים דיאלוג, עולים זיכרונות ש"רשומים" בגוף הפיזי לרמה התודעתית, מה שמאפשר התבוננות על אותם רישומים וניקויים ברמה הפיזית, הרגשית וההכרתית. 

דוגמא: 
הגיעה אלי אישה בשנות ה-30 לחייה, אישה יפה ומוכשרת, שחוותה כאבים בכתפיים, כאבים שלא היה להם הסבר רפואי. בנוסף, היא סבלה מחרדות ורתיעה מאינטימיות וסברה שאי אפשר לסמוך על אף אחד. בטיפולים הראשונים, האישה כלל לא הרגישה את גופה במהלך הטיפול, והמחשבות שלה נדדו הרחק מחוץ לחדר הטיפול. 

לאחר מספר טיפולים, אותה אישה אפשרה לעצמה להיות בתוך הטיפול ולחוות אותו, מה שהעלה אצלה כאבים רגשיים מאד חזקים וזיכרון של אלימות שחוותה בילדותה הרכה. 

אלימות שחדרה לעצמותיה, וגרמה לה להתכווץ ולהסגר מפני העולם, ולהרגיש שהעולם הינו מקום מאד מנוכר ומסוכן. 
מאז אותו אירוע, ההתנהלות שלה בחייה התבססה על האמונה שהעולם אינו בטוח עבורה, ובכל פעם שנתקלה באירוע שהעלה בה את הפחד הזה, אם זו ידיעה חדשותית על טרור או מפגש עם אדם שמשדר כוחנות, תגובתה האינסטינקטיבית הייתה כיווץ שכמותיה וכיפוף של כתפיה פנימה. 

היא לא הייתה מודעת לכך שהאמונה הזו התבססה על אירוע שחוותה בעבר ושהיא נושאת בקרבה את זכר אותו אירוע ומשחזרת אותו לאורך כל חייה. 

ההבנה שהאירוע קרה בעבר שלא באשמתה וללא יכולתה לשלוט על המצב, אפשרה לה לשחרר את זיכרון אותו אירוע מההכרה שלה ולהבין שהעולם יכול להיות מקום מאד בטוח. 

וכך לשחרר את רישומי האירוע מגופה הפיזי ולתת מרחב לפלג גופה העליון, מה ששיפר את נשימותיה ובריאותה הכללית, והגביר את החיוניות שלה, ואף את בטחונה העצמי. 

ככול שטיפול קרניו-סקראל נעשה בגיל מוקדם יותר (אפילו מיד לאחר הלידה), סיכויי ההצלחה של הטיפול טובים יותר, יש שחרור של מטען מיותר מחייו של האדם, ואיכות חייו משתפרת לאורך שנים. 

תינוק שחווה טראומת לידה, עלול לשאת את רישומי אותו אירוע למשך כל חייו ואף לקבע אותם בתוכו. 

על תרפיית הקרניו-סקראל ו- Somato Emotional Release: 
מקורה של תרפיית הקרניו-סקראל היא באוסטיאופתיה, שפותחה על-ידי אנדרו טיילור סטיל 
(1917-1828). 

אנדרו היה רופא שהעדיף שיטות טיפול ללא תרופות, המבוססות על מניפולציה של העצמות, המאפשרת למערכת הדם ולמערכת העצבית לפעול באופן זורם, כך שכוח הריפוי הטבעי זורם אל החלק החולה בגופו של המטופל. 

ב- 1939 גילה ויליאם סתרלנד את מנגנון הנשימה הראשונית, שנמצא במערכת העצבים המרכזית, ויוצר תנועה ריתמית מתמדת. הוא קבע כי מנגנון בעל תנועה חופשית של נשימה ראשונית חיוני לבריאות שלמה, וכל הגבלה במנגנון זה יכול לגרום למחלה, מכוון שמערכת העצבים המרכזית שולטת על כל שאר איברי הגוף. 

המרכיבים של מנגנון הנשימה הראשונית הינם: התנודה של הנוזל המוחי שדרתי C.S.F , התנועה הריתמית של עצמות הגולגולת, חוט השדרה ועצם העצה, והתנועה של רקמות הגוף. 

כל טראומה שנגרמת לגוף – החל מרגע היווצרות העובר, אם זו טראומת לידה, טראומה פיזית או רגשית יוצרת מגבלה במערכת התנועה הראשונית. טראומה כזו משפיעה על כל הגוף וגוזלת מהחיוניות ויכולת הריפוי של הגוף. 

השיטה פותחה ונחקרה בשנות השבעים על-ידי הרופא האוסטיאופת האמריקני ד"ר ג'ון אפלדג'ר מאוניברסיטת מישיגן, והוגדרה על ידי מגזין הטיים כ"אחד הטיפולים הבלתי קונבנציונליים המבטיחים, הבטוחים והיעילים ביותר".

דר' אפלדג'ר, ששימש כפרופסור לביומכניקה באוניברסיטת מישיגן, חקר במחקרים קליניים (יחד עם דר' כרמי ז"ל, פיזיקאי מהטכניון) את מנגנון הקרניו-סקראל, מנגנון הטראומה והשפעתו על הגוף, ופיתח את תרפיית ה- ) Somato Emotional Releaseeשחרור גוף-נפש). 

הוא היה מועמד לפרס נובל על הממצאים החדשניים שלו בתחום. 

להלן חלק מהממצאים: 

כיצד הגוף מגיב לטראומה? 
כאשר הגוף נחשף לטראומה חיצונית שיכולה להיות פיזית, רגשית, קרינה, חיידקים פתוגניים, טוקסינים ועוד, הוא בעצם נחשף לאנרגיה חיצונית המכוונת אליו. 

הגוף יכול להגיב ב-2 אופנים: 
1) האנרגיה החיצונית שמופעלת על הגוף משתחררת מבלי שהגוף סופח אותה אליו – מנגנון בריא. 
2) הגוף סופח אליו את האנרגיה החיצונית שהופעלה עליו. כדי להגן על עצמו, הנטייה של הגוף היא למזער את טווח האנרגיה שסופחה אליו למינימום וליצור מעין "ציסטה אנרגטית" ברקמות הגוף. ציסטה זו הינה אנרגיה כאוטית שקיימת ברקמות ומפריעה לפעילות שלהם ולחיוניות שלהם. עם הזמן הציסטה האנרגטית עלולה להפוך למחלה, לשנות את המבנה השלדי, ואף לפגוע בחיוניות של שאר הגוף. 

אופן ההגבה של הגוף לטראומה (אם לשחרר אותה או לספוח אותה אליו) תלויים במספר גורמים: 
1) אם בעת הטראומה קיימים רגשות שליליים כמו: אשמה, כעס או פחד, הסבירות לספוח "ציסטה אנרגטית" ולפגוע ברקמות עולה. 
2) אם מצבו הבריאותי של האדם היה חלש או מעורער בעת הטראומה, הסבירות לספוח "ציסטה אנרגטית" עולה. 
כמו כן, נמצא במחקרים ש"ציסטה אנרגטית" יכולה לחסום זרימה של מרדיאנים, ועלולה לגרום לחוסר פעילות של הצ'קרות. 

החשיבה של מרבית האנשים היא שטראומות מהעבר שנשכחו, אינם קיימות במציאות העכשווית שלהם. לאמיתו של דבר, כל אדם נושא ברקמות גופו "ציסטות אנרגטיות" העמוסות ברגשות בכל רגע בהווה. וכל עוד לא נעשית עבודה הכרתית או פיזית-רגשית, הציסטות והרגשות המלוות אליהן אינן נעלמות. 

כדי למנוע או להפחית מעוצמה של טראומות פוטנציאליות עתידיות, אני ממליצה למטופלים שלי: 
תרגול של נשימה איטית וארוכה – שמזינה את כל הגוף 
תרגול חשיבה חיובית ושמחה בעשייה 
הקפדה על תנועה של הגוף – יוגה, מתיחות, הליכה 
תזונה ואכילה מודעת 

לגבי טראומות שכבר קיימות בגוף, אני ממליצה על טיפולי קרניו-סקראל. במהלך הטיפולים, אני מאתרת "ציסטות אנרגטיות" ומשחררת אותן על-ידי מגע עדין, תוך הקשבה למנגנון הנשימה הראשונית המנחה אותי. לעיתים, במהלך שחרור טראומה, עולים זיכרונות ורגשות "ישנים" שאצורים בתוך הציסטה האנרגטית, היזכרות מעין זו יוצרת שחרור גם ברמה הפיזית וגם ברמה הרגשית. 
לאחר טיפול קרניו-סקראל, בד"כ חווים עלייה בחיות של הגוף, ולעיתים אף מתרחשים שינויים מבניים של השלד. 
מניסיוני, תינוקות, ילדים ובעלי-חיים מגיבים באופן האפקטיבי ביותר לטיפול מעין זה כוון שהציסטות האנרגטיות המצויות בגופם, עדיין "טריות". אצל בוגרים ומבוגרים נדרש מספר גבוה יותר של טיפולים. 

דוגמאות הרלוונטיות לתינוקות: 
• בעיות נשימה, בעיות בעיכול, חוסר שינה, חוסר שקט – יכולים לנבוע מ"ציסטה אנרגטית" שקיימת באזורים שונים בגוף, והתינוק מגיב מהר מאד לטיפולי קרניו-סקראל. 
• בעיות יניקה כתוצאה מרפלקס מציצה שאינו פעיל או פעיל חלקית, נובע בד"כ מתקיעות של חלק מעצמות הגולגולת, בדרך-כלל, כתוצאה מלידה קשה או טראומטית. 

ואסיים בציטוט של פיזקאי ידוע – "אם אנחנו יכולים לשמור מוסיקה על פיסה של פלסטיק, וסרטי וידאו על פיסת פלסטיק יותר משוכללת, זה מאד הגיוני שרקמת גוף תוכל לשמור זיכרון של חוויה ואת הרגש הקשור אליה". 

מקורות: 
אתר של מרכז אפלדג'ר בארה"ב www.upledger.com 
ספרות: 
ריפוי ספונטני – דר' אנדרו ווייל 
CranioSacral Therapy by Dr. John E. Upledger 
CranioSacral Therapy, Touchstone for Natural Healing by Dr. John E. Upledger 
 

מאמרים נוספים...