למה צריך ללמד אמנות בבתי הספר?

למה צריך ללמוד אמנות בבתי הספר ?

מאת: ערגה גרנות-אשר

מקצוע האמנות נחשב לרוב למקצוע כייפי, נעים, מעניין, מרגיע, יצירתי... אבל לעולם לא כמקצוע ליבה. מבלי להיכנס לדיון על חשיבותם וחיוניותם של מקצועות אחרים, אני, כמורה לאמנות, מבקשת להציע הענקת חשיבות דומה למקצוע האמנות. בעיניי, הוראת האמנות והיצירה בבתי הספר חשובה מאין כמותה לפיתוח החשיבה וכושר ההמצאה. בחיבור זה אנסה להסביר מדוע.

ראשית, האמנות היא שפה חזותית בינלאומית. כולם בכל שפה, בכל מקום ובכל גיל יכולים להבין את שפת הצבעים, הצורות והחומרים. אי לכך, בזכות שימוש המורים בשפת האמנות בכיתה, התלמידים יכולים להבין ולחקור בדרך נוספת כל נושא שנלמד. לעיתים ביטויים שפתיים מקשים על התלמידים ובעולם חזותי כמו שלנו, הם תמיד יעדיפו לקלוט מסר שמגיע בסמלים, צורות וצבעים.

למשל, היצירה: "הזעקה" של הצייר אדוארד מונק (1893-1910) מעבירה את מסר הבדידות והתהום הנפשית של מי שחש לבדו בעולם. התלמידים יכולים להזדהות עם המסר החזותי ולאחר ניתוח היצירה והשיח במליאה, ייצרו ציור, סרטון, רישום או פסל משל עצמם בהשראתה. האפקט עליהם יהיה עוצמתי ומשמעותי פי כמה מאשר באמצעות קריאה או כתיבה באותו הנושא. היצירה האישית תאפשר, מעבר לנראות של התוכן, גם העמקה בו.

שנית, התפיסה החזותית מהירה מאד ונוחה לתלמידים והיא תפיסה של הרעיון בשלמותו במבט ראשון. כלומר, פוטנציאל ההבנה גדול יותר ומהיר יותר בשימוש באמנות.

אחרי ההבנה הראשונית, ניתן להתעמק בפרטים ביצירה, במבט שני ושלישי, כדי להעמיק את חווית הלמידה, כמו בסדרת הציורים: "כלבים משחקים פוקר"  של האמן קסיוס מרסלוס קולידג', 1903

כך לומדים התלמידים להתבונן בעולם עם תשומת לב לפרטים מפנימים את ההתבוננויות האלה, ואחר כך נותנים להן ביטוי במדיום הנבחר: ציור, פיסול, צילום, קולאז', וכו'.

יתר על כן, בזכות היצירה הפיזית של התלמידים בכיתה, ניתן לראות מה הם הבינו מהנושא הנלמד, מה הבינו תוך כדי תהליך הלמידה ומהי החוויה התפיסתית שלהם, בעיקר אם קשה לתלמיד.ה להביע את עצמו.ה בצורה מילולית. האמנות מציעה אפשרות נוספת לחוויה של הצלחה עבורו.ה.

בנוסף, מכיוון שצפייה מודרכת ביצירת אמנות מוכיחה שדרך ההבנה משתנה מאדם לאדם, הדבר מעודד בשיח הכיתתי דעות מגוונות, פלורליזם, פרספקטיבות, תשובות שונות לשאלה ומנוע מכבד לכל שיעור שיש בו דיונים. ניתן להתחיל כל שיעור בצפייה ביצירה המתארת את הנושא, ומשם להמשיך את השיחה שתתפתח באופן טבעי.

למשל, היצירה: "התמדת הזיכרון" של הצייר סלוודור דאלי (1931), מאפשרת להתייחס לנושא מופשט כמו זמן, דרך החומר, הצבעים והצורות. שינוי הצורה של החפץ המוכר מאפשרת "חשיבה מחוץ לקופסה", ראייה מזוויות שונות, הבנה שיש תשובות שונות לאותה השאלה ושלא תמיד יש לנו שליטה מוחלטת על הדברים.

כמעט על כל נושא קיימת יצירת אמנות שממחישה אותו. כדאי להשתמש בזה כמדיום נוסף בהוראת מקצועות אחרים, גם למורים שאין להם הכשרה באמנות.

הטיפול בנושאים חברתיים וערכיים הוא מוחשי יותר באמצעים חזותיים. למשל הצילום של דורותיאה לנג, "אם נוודית", 1936.

אנו יודעים כי העולם החזותי קרוב לעולם התלמידים ולכן שילוב אמנות ויצירה בהוראה, מקרב כמעט כל נושא נלמד לעולמם.

כאשר התלמידים מבטאים באמצעות היצירה שלהם את הנלמד, הם בהכרח מקרבים את הנושא לחייהם האישיים.

נקודה נוספת היא שהטכניקות שהם לומדים בשיעורי האמנות מאפשרות להם לדייק את מה שהם רוצים לומר ומפתחות בקרבם רגישות אסתטית.

גם כאשר התלמידים יוצרים בעצמם בכיתה, הם מבינים הלכה למעשה, בעזרת הדרכת המורה, ששינויים קלים ביצירה עשויים ליצור השפעה גדולה. זהו מסר חשוב, בעיקר למתבגרים שבתלמידינו, לכך ששינוי בחיים הוא דבר מבורך.

כך גם פתרון בעיות ייראה טבעי ולא מתסכל, כאשר נלמד על הסקיצות הרבות שיצר האמן עד שהגיע לפתרון ביצירה המוגמרת. לכן, תלמידים עם הכשרה ורקע באמנות יהיו יצירתיים יותר ומוכשרים להסתכל על בעיות במבט לא שגרתי.

אפילו ליאונרדו דה וינצ'י הגדול יצר סקיצות רבות לעבודות החקר שלו.

כמובן שיצירה אישית או קבוצתית איננה משימה פשוטה. היא מצריכה חשיבה ותכנון והתהליך עד ליצירה מוגמרת בהכרח מסביר לתלמידים כי יש לקיים סיעור מוחות, להתייעץ, וגם לטעות על מנת להתקדם ולהצליח. באמנות אין תשובות מוחלטות, והדבר יוצר פתיחות וקבלת תובנות והזדמנויות חדשות אצל הלומדים.

בנוסף, החוויה האמנותית היא חוויה משמעותית עבור התלמידים, כלומר כזו שנצרבת בתודעה, בזיכרון. כמעט תמיד תמונה 'חזקה' תשפיע יותר מטקסט כתוב. החוויה האמנותית עוצמתית יותר מהכתובה או המדוברת. כך גם היצירה האישית תישאר זכירה שנים לאחר ביצועה. לא פעם אני פוגשת תלמידים לשעבר שמזכירים לי ציורים שציירו בנושא מסוים שלמדנו, שגרמו להם ולי גאווה גדולה. כמובן שכאשר יצירות התלמידים מוצגות בתערוכה בית ספרית, ההשפעה היא פי כמה, גם על הערכתם האישית וגם על הלמידה המשמעותית שלהם.

יתירה מכך, כשתלמידים יוצרים מציגים בתערוכה הם מראש לוקחים בחשבון שיש להם קהל ולכן חושבים כיצד להתמקד במה שחשוב להם להראות ומבינים שגם הצופים יבחרו להבין רק את מה שיבחרו. זהו עוד נדבך חשוב מאין כמותו, שמסביר ללא מילים את העובדה שיש לנו ערוץ הבעה, וכדאי להשתמש בו, ובנשימה אחת, אנחנו לא בעלי הדעה היחידה, ושכל אחד רשאי לדרך ראיית עולמו המיוחדת.

לבסוף, שאיפתנו היא שתלמידים יגיעו לבית הספר בשמחה. שיעורי האמנות והיצירה מהווים גם מקור של הנאה לתלמידים, של רוגע, של שחרור ממתחים וכעסים, של למידה חופשית יותר ושל הבעת הומור – דברים שכולנו, ובעיקר התלמידים שלנו, זקוקים להם מאד. היצירה בכיתה מעודדת שיחות והידוק הקשר הבינאישי, בין התלמידים לבין עצמם ובין התלמידים למורה.

 

• הכותבת היא רכזת מגמת אמנות ומנטורית של למידה מבוססת פרויקטים בבית הספר השש שנתי אילון בחולון.