כמה פעמים חיכית שייגמר כבר החופש? כמה פעמים בחודשיים האלו אמרת תודה על כך שיש לך את המשרד? וחוץ מכל אלו כמה פעמים הציק לך המצפון במחשבה על ילדייך אשר נמצאים בבית כשאת בעבודה? אלו לבטים אשר לא נחסכים מאף אחת מאיתנו כל מי שמעוניינת בקריירה מרגישה את ההחמצה באיזה מקום. אני כאן כדי לעשות לכן סדר. חסל רגשות אשם בוא נבחן נתונים אמיתיים.

הוא ישן בשעות מאוחרות קם מי יודע מתי, ועדיין לא הזכרתי את תרבות הג'אנק פוד אשר חוגגת בתקופה הזו.
כן, איפה שהוא אנחנו מאבדות שליטה אנו מגיעות הביתה עם החליפה ומרגישות מגוחך מול ערימת הכלים המצטברת....
ואז עוברים לבגדי ב' מורידים את כובע הקריירה וחובשים את כובע האם התובעני.
אז איך בכל זאת לשלב בין השניים?
לפני שאנחנו מתחילות לעבוד על הילדים אנחנו צריכות להתחיל לעבוד קצת על עצמנו. להשתחרר מהקיבעון המחשבתי שאומר ש" ילד צריך אמא בבית" ועוד כל מיני קלישאות מופרכות למינהן עליהם גדלנו רובנו.
הרי רק בשנים האחרונות לשמחתי התחילה המודעות הזו לגבי עצמאותה וכוחה של האישה רובנו עדיין שייכים לדור של ילדי עקרות הבית "המסורות".
נכון שילדים צריכים אמא בבית אבל הם צריכים אמא שממצה את עצמה ולא מצמצמת את הפעילות שלה כדי להמתין להם שיבואו מהגן ואז מרימה טלפון אל חברה כדי להתלונן באוזניה על כך ש"היא לא יודעת מה לעשות עם עצמה".....
היכולת לשלב בין אמהות לקריירה היא יכולת מדהימה לדעתי וברבות השנים זו יכולת אשר תגרום לילדך להעריך אותך פי כמה. עד כמה שאני יודעת אין שום משאית עם פרסים המחכה לכול אותן אמהות אשר "הקדישו" הכול עבור הילדים זה לא נכון וזה לא עובד מצטערת.
אני מציעה לראות את הדברים בפרופורציה גם יומו של הילד עמוס בכול מיני הרפתקאות ממסגרת של גן או בית הספר ועד חוגים, שיעורי בית, חברים ועוד. תכנני את הכול כך שתוכלי להקדיש להם את השעתיים הראשונות בהן את מגיעה הביתה צאי מהחליפה כנסי לטרנינג ופשוט תהיי שם נטו בשבילם הם לא צריכים יותר מזה כול מה שהם צריכים לדעת זה שאת שם עבורם תמיד בין אם פיזית ובין אם לא זה פשוט סוג של ביטחון שמרגע שהוא נרכש הכול עובר חלק יותר.
הילדים שלך חייבים לדעת שהעובדה שאת אמא שלהם לא סותרת את העובדה שיש לך רצון להתפתח גם כאדם בפני עצמו מבחינה מקצועית.