סיעוד פורנזי

אחות- מה האסוציאציה הראשונה שעולה לכם לראש? אחות בבית חולים? אחות בקופת חולים? כדאי שתכירו אופציה נוספת- אחות פורנזית. אחות אשר משלבת את הידע הקליני שלה בעולם המשפט הפלילי.

במאמר זה אביא את תחום הסיעוד הפורנזי לקדמת הבמה של עולם הסיעוד. סיעוד פורנזי משלב עשייה סיעודית עם עולם החוק והמשפט. אחות פורנזית בהכשרתה אחראית על הענקת טיפול סיעודי מיטבי תוך כדי איסוף ראיות משפטיות באופן מקצועי. מקצוע זה אינו מוכר בארץ, לעומת המדינות קנדה, בריטניה, אוסטרליה אשר בהן הסיעוד הפורנזי נחשב למקצוע יוקרתי. לאחות הפורנזית יש מגוון תחומים אשר בהן היא יכולה לעבוד. אחד התחומים המרתקים הוא חקירות מקרי מוות, בישראל תחום זה שייך רק לאנשי משטרה וחוקרי שטח אך בשאר המדינות לאחיות הפורנזיות יש תפקיד חשוב בחקירות מקרי מוות אלימים. בשנים האחרונות שיעור מקרי התאבדות נמצא בעליה. ''בארצות הברית בין השנים 1996-2016 שיעור המתאבדים עלה ב30%''. ''בשנת 2016 התאבדו 45,000 בני אדם'' (Stone & Simon ,2018, p.624 )^{^[1]} בשנת 2004 המרכז הלאומי לסטטיסטיקת בריאות דיווח על 15,980 מקרי רצח בארצות הברית. לרוב, בכל מקרה רצח ישנם שישה עד עשרה בני אדם המתאבלים על הנרצח. זאת אומרת שבשנה אחת נוספים כ-95,880-159,800 מתאבלים למעגל המתאבלים. בנוסף ישנה עליה במקרי רצח-התאבדות המוגדרים כרצח של אדם אחד או יותר ולאחר מכן התאבדות של מבצע הרצח. למרות שאירועים אלו נדירים, יש להם השפעה הרסנית על משפחת הנרצח היכולה להוביל לדיכאון או להפרעת דחק פוסט טראומתית^{^[2]}. הפרעות אלו משתלטות על חיי האדם ויכולות להישאר לכל אורכם. בנוסף להפרעת דיכאון ולהפרעת דחק פוסט טראומתית ישנה תסמונת נפרדת הנקראת ''אבל פתולוגי''. התסמונת הוגדרה לראשונה בDSM-5 והיא סווגה תחת הסעיף ''הפרעת קשב עקבית מתמשכת''. הפרעה זאת מאופיינת על ידי התעסקות חוזרת בנפטר, בסיבת המוות, צער, ירידה במצב הרוח וכמיהה אינטנסיבית. כאשר סימנים אלו מופיעים אצל מבוגר במשך 12 חודשים (בילדים 6 חודשים) האבל מוגדר כאבל פתולוגי (Carmassi & Gesi & Corsi & Pergentin & Cremone ,2015)^{^[3]}. במקרים מסוימים אבל פתולוגי ניתן למניעה, מניעתו משפיעה באופן ישיר וחיובי על איכות חיי האדם ועל משפחתו ולכן חשובה מאוד. לאור העלייה במקרי מוות אלימים בשנים האחרונות ולאור ההשפעה ההרסנית של האבל הפתולוגי על חיי האדם, גדלה חשיבות מניעת הסתבכות האבל. מסיבה זאת החלטתי לחקור לעומק תחום זה. שאלת המחקר שלי היא ''האם מעורבות של אחות פורנזית בחקירות מוות תוביל לירידה במקרי אבל פתולוגי בקרב משפחת הקורבן?''.

נקודת מבט על הקשר בין אחות פורנזית לתהליך אבל פתולוגי

לרוב, מוות של אדם קרוב הוא אירוע המלווה בצער רב, במיוחד עבור הסובבים שהיה להם קשר רגשי חזק לנפטר. השכול משפיע על נפש וגוף האדם. תגובת האבל כוללת ביטויים נפשיים, כמו רגשות של כעס, עצב, חוסר תקווה, מתח ולחץ. בנוסף תגובת האבל כוללת ביטויים גופניים כמו, בחילה, נדודי שינה, כאבי ראש, חוסר יכולת ריכוז, בכי ונסיגה מתפקוד חברתי^{^[4]}. תסמיני האבל הכרחיים להתקדמות ההפנמה והקבלה של המוות. הליך האבל משתנה מאדם לאדם, אין בני אדם אשר עוברים הליך זה באופן זהה, גם אם המתאבלים הם בני אותו הגיל ובעלי קשר דם. תהליך האבל מורכב מאוד וייחודי לכל אדם. אצל אנשים מסוימים, האבל נמשך תקופה ארוכה במיוחד ויכול להיות כה חמור, עד שהוא משפיע על תפקוד ואיכות החיים. מצב זה נקרא "צער מסובך" או ''אבל פתולוגי''. הצער הופך מסובך בשל הנסיבות האובדן או בשל "בעיה פנימית" עם תהליך ההסתגלות. הימים הראשונים לאחר מותו של האדם האהוב, מאופיינים במחשבות תכופות המעסיקות את האדם, מחשבות של כמיהה מתמשכת, מחשבות של חוסר אמון, אכזבה עצמית, חוסר יכולת לקבל את המוות, הימנעות מופרזת מדיבור או הזכרת המת בנושאי השיחה, קושי לדמיין עתיד טוב, הפרעה בתפקוד חברתי, רצון למות עם המנוח, הרגשה שהחיים הם חסרי משמעות, קושי או אי רצון לתכנן את העתיד. כאשר תסמינים והתנהגויות אלו הם מעבר לנורמה התרבותית או הדתית של האדם, והם גורמים למצוקה משמעותית מבחינה קלינית, , ישנו סיכון לפיתוח אבל פתולוגי. מחקרים רבים הראו כי אבל פתולוגי קשור לתחלואה ותמותה מוגברת והוא יכול בדרך כלל להתלוות עם הפרעות נפשיות אחרות, כמו, הפרעת דיכאון גדולה, ופוסט טראומה^{^[5]}. מספר אנשים לאורך ההיסטוריה ניסו להגדיר מה הם שלבי האבל הנורמטיביים אשר כל אדם חייב לעבור על מנת להגיע לשלב ההבנה והקבלה של המציאות החדשה, ללא הנפטר בחייהם. הפסיכיאטרית אליזבת קובלר -רוס מציגה לראשונה בספרה ''על מוות וגסיסה'' מודל של חמישה שלבי אבל^{^[6]}. השלב הראשון הוא שלב ההכחשה-הבן אדם מסרב להאמין שזה קרה לו, שהנפטר אינו נמצא בחייו. קובלר מציגה מנגנון זה כמנגנון הגנה זמני שבו האדם מעכל את הבשורה בקצב המתאים לו, לטענתה זהו מנגנון הכרחי אשר עוזר לצער ולכאב לעלות למודע באופן הדרגתי. השלב השני הוא שלב הכעס- האדם כועס, שואל את עצמו מדוע זה קרה דווקא לו מכל האנשים האחרים, בנוסף האדם יכול להרגיש קנאה ושנאה כלפי הסובבים אותו אשר לא חווים כרגע אובדן כמוהו. השלב השלישי הוא שלב המיקוח- שלב פחות רלוונטי בהליך אבל על אדם שכבר ניפטר, אלא אם המתאבל הוא ילד שיכול לחשוב שאם יתנהג באופן מסוים או שאם יבצע עם ''עסקאות'' עם ''כוח עליון'' אז האדם יקום לתחייה. השלב הרביעי הוא דיכאון- מתבטא במחשבות עגומות על העתיד, רגשות אשמה וכישלון, זהו מצב חשוב בעיבוד הרגש והובלה להשלמה עם המצב. השלב החמישי הוא שלב הקבלה- האדם מקבל את המציאות החדשה למרות שלא מסכים איתה, רוב האנשים מגיעים לשלב זה אך ישנם מעטים אשר ממשיכים במאבק במוות או בהכחשתו זהו מצב של הסתבכות האבל. ''שירותי הבריאות בארצות הברית מדווחים כי הסתבכות אבל יכולה להופיע כעד 20% מכלל האוכלוסייה'' (Amber,2016, ph.21). האבל הפתולוגי ניתן למניעה על ידי אנשי מקצוע מתאימים. האחות הפורנזית היא אחת מאנשי המקצוע העיקריים אשר יכולים למנוע הסתבכות של אבל מכיוון שהיא חלק מצוות החוקרים המגיע לחקור את משפחת המנוח. מדענים רבים מתחום המשפט מכירים בפוטנציאל ההשפעה החיובית של האחות הפורנזית כחוקרת מוות^{^[7]}. מתוקף תפקידה האחות הפורנזית כחוקרת מוות צריכה לעבור קורס ''מקרי מוות פליליים'' , להיות בעלת ניסיון עבודה תחת לחץ כמו במחלקות מיון, בנוסף צריכה לטפל בחמלה בבני משפחת הקורבן על מנת לקלוט את אסטרטגיית ההתמודדות עם האובדן, ליצור סביבה חיובית, תומכת רגשית ואינפורמטיבית, לספק הסבר לבני המשפחה על האירוע שקרה ועל מה שהולכים לעבור מנקודה זמן הנוכחית. זאת ועוד בשילוב עם ההבנה של הצורך להביע הלם, הכחשה או תגובות צער אחרות. קליטה מוקדמת של התפתחות סימפטומיי הסתבכות האבל ובכך מניעה של טראומה נוספת לבני משפחת הקורבן. צוות החוקרים הוא בין אנשי המקצוע הראשונים אשר פוגשים את משפחת הקורבן. תפקידה של האחות הפורנזית מתחלק לשני תתי תפקידים השלובים זה בזה. הראשון הוא איסוף ראיות משפטיות מזירת השטח ותחקור משפחת המנוח תוך כדי שמירה על כבוד המת וכבודם. התפקיד השני והעיקרי הוא תמיכה רגשית מספקת לבני המשפחה אשר יכולה למנוע הסתבכות של הליך אבל תקין בעתיד. כיצד תפקיד זה מתבטא? היתרון העיקרי של האחות הפורנזית בצוות החקירה הוא שהאחות מכירה את מנגנון האבל ואת תגובת השכול הראשונית הנורמטיבית. בנוסף האחות הפורנזית רואה את האדם כשלם, היא עושה אינטגרציה של מכלול תחומי חייו של האדם תוך כדי שידור אכפתיות. מרגרט נוימן אחות תיאורטיקנית בנושא חולי ומוות טענה ששידור האכפתיות מוביל להירתמות האדם לתהליך החלמתו^{^[8]}. אמנם במקרה זה אין אנו מדברים על חולי של האדם, אך במקרה של אובדן אדם קרוב ואהוב נדרשת התאוששות מהטראומה, זוהי פציעה לנפש. לכן הליך ההתאוששות הנפש והגוף צריך להיות מלא ותקין על מנת למנוע סבל עתידי נוסף. אכפתיות האחות יכולה לרתום את המתאבלים להליך אבל תקין. ווטסון ג'ין אחות החוקרת את תחום הסיעוד הגדירה את המושג ''אכפתיות'' בהקשר הסיעודי בעזרת עשרה סעיפים. 1) גיבוש מערכת ערכים הומניסטית-אלטרואיסטית. 2) החדרה של תקווה-אמונה. 3) טיפוח לרגישות האדם. 4) פיתוח יחסי אמון עם האדם שמולך. 5) ביטוי וקידום של רגשות חיוביים ושליליים. 6) הגעה לפתרון בעיות והחלטת החלטות באופן שיטתי ומדעי. 7)קידום למידה בין אישית. 8) סיפוק תמיכה נפשית, פיזית, -תרבותית ורוחנית. 9) סיוע בסיפוק צרכים אנושיים. 10) לתת מקום לתופעות קיומיות^{^[9]}. האחות הפורנזית אשר תשדר אכפתיות כלפי האבלים, יכולה להצליח לרתום אותם לשיתוף פעולה איתה ובכך לעשות אומדן מקיף על המשפחה האבלה. בעזרת האומדן, האחות יכולה לצפות האם יתקיים הליך אבל תקין או האם יש סיכון לאבל פתולוגי, ובהתאם לזאת לפעול. האומדן המקיף יכלול את גיל המתאבל, מינו, האם חווה אירוע של מוות אדם הקרוב לו בעברו, אם כן כיצד התמודד עם אירוע זה, האם הצטרך לעזרה או שהתמודד לבד. האם לאדם ישנם מקורות תמיכה רגשיים מספקים כגון חברים, משפחה נוספת, ילדים, מה המבנה המשפחתי, האם לאדם יש מערכת תמיכה כלכלית מספקת, יתכן והקורבן היה המפרנס העיקרי בבית. האם סובל מהפרעות במצב רוח, דיכאון או חרדות. האם לאדם יש מחלות רקע קשות. האם האדם הוא אדם מאמין, אם כן במה? לאיזה דת משתייך

תפקיד האחות הפורנזית בזיהוי התחלת הליך אבל אבנורמלי.

בארצות הברית מדי שנה כ -900,000 נשים נוספות למעגל האלמנות אשר עומד כיום על כ 10 מיליון נשים. כל מקרה מוות משפיע מבחינה רגשית או פסיכולוגית על כמות משתנה של אנשים הסובבים את הנפטר. מחקרים אחרונים מראים כי כ -7% -10% מהאנשים השכולים חווים אבל פתולוגי. מבוגרים (המוגדרים מגיל 55-65 ומעלה) סובלים מאבל פתולוגי יותר מצעירים, כאשר שיעור המבוגרים עומד על 9% -25 לעומת הצעירים אשר עומדים על שיעור של 2.4% -6.7% . Perng & Renz, 2018)) על מנת להבין את חשיבותה של האחות הפורנזית במניעת מקרי אבל פתולוגי ובנוסף להבין את החשיבות שלה ביכולת גיוס משפחת הנרצח לשיתוף פעולה בביצוע אומדן מקיף, אציג בעבודתי מחקר המדגים את הקשר בין נתוני האומדן (מין, גיל, השכלה, שיוך לדת) לבין הופעת אבל פתולוגי. על פי תוצאות מחקר זה האחות הפורנזית תוכל להתמקד בתתי קבוצות מסיומות על מנת לאבחן תסמיני אבל פתולוגי ראשוניים. המחקר נערך בלואיזיאנה, ניו אורלינס, על ידי כותבת המאמר מליס ויסר- באטצ'ן. איסוף הנתונים במחקר זה נעשה על ידי דיווח עצמי ועל ידי מילוי שאלונים. בשאלון הוצגו מספר שאלות אשר אמורות לאבחן הליך אבל שאינו תקין. בתחילת מחקר זה השתתפו 80 אנשים, אך בסופו נותרו 42 אנשים, אשר שיתפו פעולה באופן מלא והחזירו את השאלונים כראוי. למרות שגודל מדגם קטן זה מנמיך את עוצמת הניתוח הסטטיסטי של הממצאים, ממצאים אלו חשובים מאוד ומשפיעים מאוד מבחינה קלינית על התייחסות האחות לתתי הקבוצות, אשר להם נטייה חזקה יותר לפתח אבל פתולוגי.

לפי תוצאות מחקר זה ניתן לראות כי מתוך הקבוצה הנחקרת הכוללת כ42 משתתפים, אצל 38 אנשים לא הופיע אבל פתולוגי לעומת 4 אנשים שכן הופיע אצלם אבל פתולוגי. ניתן להבין מהטבלה כי 100% מהקבוצה שפיתחה סיבוך אבל הן נשים מבוגרות. 75% מהקבוצה שפיתחה אבל פתולוגי הייתה בעלת תמיכה משפחתית קרובה. נתון זה מפתיע מכיוון שאבלים אשר לא נמצאים לבד, ולהם יש משפחה קרובה, אמורים להרגיש בטוחים יותר ולשתף יותר במה שעובר עליהם; בכך למנוע הסתבכות אבל תקין. בקבוצת האנשים אשר לא פיתחו אבל פתולוגי ניתן לראות כי 36% מתוכם הם גברים ו64% מתוכם הן נשים. בנוסף לתוצאות מחקר אלו, מחקר נוסף מראה שיש ארבעה גורמים עיקריים המשפיעים על התפתחות של אבל פתולוגי, הגורם הראשון הוא סיבת המוות. ככל שהמוות היה בלתי צפוי וטראומתי יותר כך הסיכוי שהליך האבל יסתבך. הגורם השני הוא גיל המתאבל, ככל שהמתאבל צעיר יותר כך גם יכולות הניתוח והבנת המציאות שלו פחות בשלות וזה יכול לגרום להסתבכות הליך אבל תקין. הגורם השלישי הוא האם למתאבל יש היסטוריה של הפרעות נפשיות, אם היסטוריה זאת קיימת הדבר מצביע על כך שיכול להתקיים קושי בקבלה של המוות ובכך הסתבכות של הליך אבל תקין. הגורם הרביעי הוא אובדנים נוספים לאורך חייו של המתאבל, אובדנים של בני אדם או של מערכות יחסים/מקומות עבודה. מספר מצטבר של אובדנים לאורך החיים יכול לגרום להסתבכות הליך אבל תקין^{^[1]}. לאור הנתונים שהצגתי בתחילת הפרק והנתונים אשר הוצגו בטבלה, ניתן להבין כי האבל הפתולוגי נפוץ יותר בקרב אוכלוסייה של אנשים מבוגרים (65-55 ומעלה). כאן נכנס תפקידה של האחות הפורנזית, להפעיל חשיבה קלינית בהבנת הגורמים המובילים להתפתחות של אבל פתולוגי באוכלוסיית המבוגרים, ובכך להצליח למנוע את סיבוך הליך האבל התקין. לרוב ככל שגילו של המתאבל מבוגר יותר יש לצפות לכך שמתמודד בחייו עם מספר רב של אובדנים. בנוסף לכך סדר היום של האדם המבוגר דל מפעילויות וזה גורם למצב שבו יש זמן רב יותר לחשוב על הנפטר; ופחות משאבים להתמודדות והסחת הדעת כמו עבודה או פעילות גופנית. יישנם מחקרים המראים כי מבוגרים חווים רווחה רגשית רבה יותר ככל שהם מזדקנים ובכך הסיבולת שלהם לעמוד מול הצער, גדולה וחזקה יותר.

מצופה מהמבוגרים לעמוד בפני לחץ ועצב בכדי "להמשיך הלאה" בשגרת חייהם. עם זאת, כאשר המבוגרים מאבדים את בן / בת הזוג או את הילד, המוות יכול להשפיע באופן טראומתי בדיוק כמו עבור אדם צעיר. האדם המבוגר עלול להרגיש מזועזע לגבי ביטחונו עתידו או משמעות חייו. במקרים מסוימים, האובדן עלול להוביל להליך הזדקנות מהיר יותר, מעבר לבית אבות, ואיבוד של קשרים חברתיים אשר היו להם בעברם דרך רשת ילדיהם או בני זוגם, אשר כיום אינם בין החיים. מחקרים מראים כי אנשים מבוגרים בהגדרה הסיעודית אינם מזוהים לעתים קרובות כאנשים אשר עלולים לפתח סיבוך הליך אבל תקין. אך המחקרים מראים כי במקרים מסוימים, המבוגרים מסתירים את האבל שלהם מבחינה רגשית ולכן האבל הפתולוגי מתבטא אצלם לרוב בדרכים סומטיות. ביטוי האבל בדרכים סומטיות בנוסף לבריאות הירודה שלהם עקב גילם המבוגר יכולה להוביל למוות מוקדם. בפעם נוספת עולה חשיבותה של האחות הפורנזית בהתערבות ובזיהוי הליכי אבל פתולוגי ובכך הצלחה במניעה של מוות בטרם עת. מחקרים חשפו זוויות שונות של וריאציות עצביות הקשורות לצער. בנוסף גילו כי אנשים שחוו צער חריף הציגו עלייה בקטכולאמינים בשתן ובפלסמה, קצב הלב מוגבר, לחץ דם גבוה, תנגודת ההיקפית גובהה. והפרעות חרדתיות. כל הסימפטומים הללו קשורים לפעילות מערכת סימפטו-אדרנל-מדולה. אבל וצער בעוצמה גבוהה וממושכת עלולים לגרום ללחצים רגשיים המוליכים לאוטם שריר הלב, ובנוסף עלולים לגרום לעלייה ותפקוד לקוי של קורטיזול, דבר המוביל לתפקוד לקוי של מערכת החיסון, מחלות לב וסרטן. בפן הנפשי הדבר יכול להוביל לרעיונות אובדניים (אשר לא מופיעים בשכול תקין)^{^[1]}. האחות הפורנזית לא תעשה בדיקות גופניות על מנת להבין האם המבוגר נמצא בהתחלה של הליך אבל פתולוגי, אך בעזרת המיומנות הקליניות אשר רוכשת בלימודיה האחות תעשה התבוננות נרחבת ואומדן מלא על המבוגר וכך תוכל להבין האם נמצא בתחילתו של הליך אבל אשר אינו תקין. כמו שהזכרתי בתחילת הפרק, המבוגרים האבלים עלולים להכחיש את סימפטומיי האבל שלהם, אך האחות הפורנזית תתבונן ותזהה, מראה עייף או תחושה קהה, מזועזעת או שטוחה; ירידה משמעותית במשקל וסימנים המעידים על ירידה בטיפול עצמי כמו, הופעה פרועה או בגדים מלוכלכים או קרועים. בנוסף עלולים להיות שינויים משמעותיים בהתנהגות בריאותית הכוללים צמצום בעצמאות לקיחת הטיפול התרופתי, עלייה בשימוש באלכוהול, צריכת מזונות בעלי איכות תזונתית ירודה, פחות עושים פעילות גופנית. מכלול דברים אלו משפיעים גם על איכות השינה, בעצם ישנו מעגל של דברים אשר משפיעים על איכות חייו של המבוגר ומורידים את מצבו הבריאותי הפיזי והנפשי. צער רגיל אינו דורש טיפול קליני. אך צער פתולוגי מצריך התערבות קלינית. כיצד האחות הפורנזית יכולה לפעול בנושא זה? בנוסף להפגנה של אמפתיה אכפתיות והקשבה אשר אותם הצגתי בתחילת עבודתי, האחות הפורנזית תבצע הערכת סיכון להתאבדות ובהתאם לצורך תפנה לגורם פסיכיאטרי, פסיכותרפי. אם חומרת הסימפטומים אינה ברורה או שלמטופל יש גורמי סיכון להתפתחות אבל פתולוגי, האחות תדריך כל המשפחה לזיהוי סימנים ותסמינים של הסיבוכים ותסביר למי יש לפנות בעת הצורך, מה הם השלבים של הטיפול באבל פתולוגי, תיתן תקווה לכך שניתן להתגבר על הצער המסובך ולחזור לתפקוד חיים תקין^{^[2]}

אחות פורנזית כחלק מצוות חוקרי המוות.

''מבחינה היסטורית קיים פער רציני בין מערכת החירום, המשטרה והחוקר הרפואי. פער זה גורם לעתים קרובות לפרשנות שגויה, לא נאותה או להשמטה של ראיות משפטיות יקרות. אחיות ואנשי מקצוע אחרים בעלי השכלה משפטית נדרשים למלא את הפער הזה. כאשר בוחנים מקרים של פשע חמור, כגון רצח, תקיפה מינית והתעללות אלימה, מעטים המגיבים הראשונים מוכנים בצורה נאותה לעמוד בדרישות המורכבות של תהליך החקירה''^{^[3]}. כאן נכנסת חשיבות הכשרתה של האחות הפורנזית אשר תצמצם פער בין שלושת המערכות העיקריות, תצליח להוריד את אחוזי ההשמטה של ראיות משפטיות יקרות ערך. ג'ון סי. באט, הבוחן הרפואי הראשי של אלברטה, קנדה. היה הראשון שהכיר בכך שהאחות הפורנזית היא משאב בעל ערך רב לצוות חוקרי המוות. בשנת 1975, באט הקים תוכנית הכשרה לאחיות מוסמכות, ללימוד עקרונות משפטיים. הוא עשה זאת מכיוון שטען שאחות פורנזית יכולה להוריד מהשוטרים את עומס העבודה הכוללת במפגש עם משפחות המנוח, בכך שהאחיות יטפלו בצד הרגשי של החקירה ויניחו לשוטרים להתמקד רק בחקירה הפלילית. באט טען שעבודת הצוות בין האחות הפורנזית לבין השוטרים חשובה מאוד. הוא הביע חשש שהקצינים חסרי ידע רב בתחום הרפואה ולכן יכולים לעיתים קרובות להתעלם מראיות רפואיות. בנוסף לפגיעה באיסוף הראיות חשש מיחס שאינו רגיש מספיק אל משפחת המנוח, מחוסר אמפטיה כלפי הסיטואציה כולה. דבר היכול לגרום לסיבוך הליך האבל אצל משפחת המנוח. יתכן וחוסר האמפתיה נובע מניסיון הגנה עצמית, חוקרי המוות חשופים למספר רב של אירועים קשים ושל צער וכאב מצד המתאבלים, דבר זה יכול לפגוע בנפש החוקרים. אחד ממנגנוניי ההגנה הלא מודעים הם לא להיקשר למשפחת המנוח, בשפה פשוטה יותר, לעשות את העבודה וללכת. כאן נכנסת לתמונה האחות הפורנזית, אשר למדה כיצד להגיב באמפתיה, כיצד להקשר למשפחה, אך באופן בריא אשר לא יפגע בה. התגובה האמפטית הראשונית של האחות כלפי המשפחה יוצרת אווירה של אכפתיות אשר חשובה מאוד, על מנת להשיג שיתוף פעולה מלא של המשפחה. שיתוף הפעולה מתבטא גם עם צוות החקירה וגם עם האחות הפורנזית אשר צריכה לעשות אומדן מקיף על משפחת המנוח בכדי להבין האם הולך להתקיים הליך אבל תקין או שיש סיכונים להסתבכות של הליך האבל. בהתאם לאומדן האחות יכולה להפנות את המשפחה לגורמים נוספים אשר להם ידע רב יותר בטיפול ומניעה של אבל פתולוגי. כמו פסיכולוגים או פסיכיאטרים. בנוסף האחות הפורנזית יכולה לערב עובדת סוציאלית על מנת שתדאג למשאבי תמיכה כלכליים, במקרה והמנוח היה המפרנס העיקרי של המשפחה. לאחיות הפורנזיות יש יתרון גדול בכך שהמיומנויות הקליניות שלהן בתחום בריאות הקהילה הן רחבות מאוד. האחות חונכה לראייה כוללנית ורחבה של התמונה. אחות עם ידע וניסיון רב שנים בתחום, תנצל יכולות אלו. האחות יכולה לנתח את הליך המוות על פי התסמינים שהיו לנפטר, אשר נמסרו מפי משפחתו. תסמינים אלו יכולים להיות חסרי כל חשיבות למשפחת הנפטר אך האחות הפורנזית בעלת העין המיומנת יכולה לעלות על ראיות משפטיות יקרות ערך. באופן טבעי, אנשים שנשכרו כחוקרי מוות הם בעלי רקע נרחב באכיפת החוק ובעולם המשפט. לאחרונה ישנה התקדמות בהבנה שבנוסף לידע של עולם המשפט ישנו צורך לשליטה בידע במקצועות הרפואה כמו- פרמקולוגיה, אנטומיה, פיזיולוגיה ופסיכולוגיה. בנוסף ישנו צורך בשליטה מלאה של טרמינולוגיה רפואית וסיעודית כאחד. הדגש הוא עכשיו על התערבות ותמיכה נפשית ראשונית ומהירה במקרי מוות. גישה חדשנית זאת מנגישה את האמפתיות על ידי האחות הפורנזית לתוך עולם חוקרי המוות שעד כה היה מרוחק ומנותק. הגישה הפילוסופית של הסיעוד המשפטי תומכת בתאוריה ההוליסטית של פרספקטיבת מחזור החיים. מוות ולידה ראויים לכבוד שווה. המשפחות שחוו אובדן של יקיריהם, הן אוכלוסיות בסיכון. ספקי שירותי הבריאות צריכים להכיר באוכלוסיית יעד גדולה זאת. הטראומה הרגשית הנובעת מהסתגלות לא נכונה או לא הולמת לאובדן משפיעה ישירות על בריאות הפרט. מתח כתוצר של צער, פחד ובדידות – אחראים כיום על מחלות סופניות רבות. (Lynch,2000). משפחות אבלות מתארות את השוטרים אשר חוקרים את מקרי המוות כקרים, קפדניים ואדישים. תכונות אלו גורמות לתחושת ניכור כלפי המשפחה האבלה. לעומת האחות הפורנזית, המאפשרת לבני המשפחה לפרוק בנוכחותה את הרגשות שלהם, זאת מפני שמכירה את עוצמת הרגשות וסובלנית לחוסר העקביות בהתנהגות האבלים. האחות גורמת להם להרגיש בנוח לפרוק את הרגשות האמתיים שלהם, ללא תחושת שיפוטיות, ללא תחושה שמתנהגים מוזר או מוגזם מדיי. אחיות, בין אם במסגרת הקלינית של מחלקת החירום (מיון, טיפול נמרץ) ובין אם בזירה הקהילתית, נמצאות במצב שבו ניתן לעשות התערבות מהותית בתהליך הארוך של החזרת ההומיאוסטזיס לשכולים. לצוות החוקרים קשה להבין את הצרכים הבסיסיים של השכולים, לכן יש צורך בללמד אותם צרכים אלו. סיעוד פורנזי הוא תחום חשוב המאפשר לשילוב של שני התחומים יחד, האחיות הפורנזיות אחראיות לספק גישה הומניסטית לחקר המוות. כאשר מתרחש מוות קטסטרופלי, המגיבים הראשונים לאירוע הם בדרך כלל המשטרה והחוקרים של הרפואה. הם בדרך כלל חולקים את האחריות של ראיונות עם ניצולים ותיעוד.משימת התקשורת עם משפחת המנוח דורשת טאקט ואמפתיה, מכיוון שההלם יכול להוביל למקרי אלימות הנובעים מתוך ייאוש וייסורים.

חשיבות מתן טיפול בסמוך להיארעות מקרה המוות.

אובדן של קרוב משפחה אהוב, יכול להאיץ סיבוכים של הסתבכות הליך אבל תקין. לכן יש לבצע התערבות מיידית אשר תמנע את האבל הפתולוגי^{^[1]}. האחות הפורנזית היא חלק בלתי נפרד מצוות החוקרים אשר מגיעים ראשונים לזירת מקרה המוות. נושא הזמן חשוב מאוד בהליך חקירת המשפחה. המשפחה אשר נמצאת במצב בהלם, לרוב תענה תשובות אמתיות ללא סילופים, כי עדיין לא הספיקו לבנות ''אליבי'' או כל סיפור כיסויי אחר במקרה הצורך. בנוסף הראיות האורגניות והלא אורגניות טריות וקבילות, לחוקרים יש הזדמנות לאסוף ראיות על מנת להוסיפן לתיק החקירה ובכך לתרום בהבנת דרך הפעולה של ביצוע הרצח או ההתאבדות, סיבת המוות וכו' .הסיבה המרכזית לחשיבות נושא הזמן בחקירת מקרה מוות אשר בה אתמקד בפרק זה היא התמיכה הנפשית שהאחות הפורנזית מעניקה לבני משפחת האבלים. קלינגמן, רביב ושטיין חקרו ומצאו עקרון אשר נקרא עקרון העוזר להפחית את מצב הטראומה בו נמצאת משפחת המנוח. עקרון זה נקרא עקרון הקמ''צ ^{^[2]} . עקרון זה מורכב משלושה תתי עקרונות. הראשון הוא עיקרון הקירבה - התחלת ההתערבות סמוך למקום האירוע. מיידיות - התחלת ההתערבות סמוך למועד האירוע. ציפייה – צפוייה התמודדות פעילה חזרה לתפקוד תקין והתאוששות. בפרק זה נתמודד בתת עקרון ה''מיידיות''. אובדן של בן משפחה אהוב הוא אירוע טראומתי וכואב מאוד, העלול להתבטא בתגובה חריפה לדחק- ACUTE STRESS REACTION תגובה מיידית לאירוע טראומטי. הביטוי הטיפוסי הוא 'הלם' עם ניתוק וקושי להגיב באופן תואם. הסימפטומים הם מגוונים וכוללים חרדה, דיכאון, כעס, ייאוש, התכנסות, קפיאה או אגיטציה ופעילות יתר חסרת מטרה. התגובה מתחילה מיד, או בסמוך, לאירוע עצמו, ויכולה להמשך עד יומיים (48 שעות). האחות הפורנזית מבינה שתגובה כזו, גם אם חריפה, אינה בהכרח פתולוגית, והינה חלק מהרפרטואר האנושי הנורמלי. למרות שתגובה זאת נורמטיבית האחות הפורנזית יודעת שאם לא תבצע התערבות ראשונית מיידית תגובת הדחק יכולה להתפתח למצב של אבל פתולוגי. הדומה למצב של הפרעת דחק חריפה – ACUTE STRESS DISORDER הסימפטומים של מצב זה דומים לאלה של PTSD וכוללים חוויה חוזרת ונשנית וחודרנית של האירוע הטראומטי, התנהגויות של התנעות ושל עוררות יתר. סימנים אלה צריכים להופיע בסמוך, ובתוך חודש, לאירוע הטראומטי, ולהמשך לפחות יומיים, ולגרום למצוקה ו/או לקשיי תפקוד. ולכן כמו בכל אירוע טראומה יש צורך בהתערבות טיפולית מהירה, שתענה לצרכים המתעוררים אצל המשפחה האבלה^{^[3]}. שתי מטרות עיקריות של התערבויות מידיות במצבי טראומה הן הקלת הסבל המיידי ומניעת תחלואה פוסט טראומטית. מחקרים באוכלוסייה שנחשפה לטראומה מראים כי מספר גדול של אנשים יסבול מתגובות נפשיות לאירוע זמן רב לאחר שהוא יסתיים. ישנם גורמים הנקראים גורמי לחץ מישנים אשר השפעתם ארוכת הטווח עשויה להיות רבה יותר מזו של הדחק הראשוני או המיידי. גורמים אלו יכולים להיות החוסר אכפתיות והקור אשר צוות החוקרים משדר Doney,2000)) לכן, תפקידה של האחות הפורנזית אשר מגיעה לשטח ראשונה ביחד עם צוות החוקרים, הוא לפעול באופן מיידי ואכפתי כלפי האבלים, על מנת למנוע גורמי לחץ מישניים, ובכך למנוע התפתחות של הפרעת דחק פוסט טראומתית, הפרעת דיכאון גדולה ובעיקר למנוע הסתבכות של הליך אבל תקין.

תחום הסיעוד הפורנזי אינו נמצא בארצנו, זוהי אחת הסיבות אשר הובילו אותי לחקור ולנסות להבין את יעילותו של תחום זה. במאמר זה בחרתי להתמקד בשאלה ''האם מעורבות של אחות פורנזית בחקירות מוות תוביל לירידה במקרי אבל פתולוגי בקרב משפחת הקורבן?''. מהממצאים שאספתי ניתן לראות כי לאחות הפורנזית ישנה חשיבות רבה והצלחה במניעה של מקרי הסתבכות אבל פתולוגי. האחות אשר מגיעה ראשונה לזירת האירוע כחלק מצוות החוקרים, מבצעת מספר התערבויות סיעודיות ראשוניות, אשר יעילותן עולה ככל שמגיעה בזמן קרוב יותר לאירוע. ההתערבות הראשונה היא שידור אכפתיות, אמפתיה וקבלה. התורמים להירתמות המשפחה האבלה להליך החקירה, זאת תוך כדי שגורמת להם להרגיש בנוח לבטא את תגובת השכול הטבעית שלהם, ללא הרגשה של שיפוטיות. לאחר מכן האחות מבצעת אומדן כוללני על המשפחה. אומדן הכולל את מבנה המשפחה, מקורות תמיכה כלכליים וחברתיים, גיל האבלים, מין האבלים, האם משפחה דתית או חילונית, האם חוו אובדנים נוספים בעברם, היסטוריה בריאותית נפשית ופיזית. לפי כל הנתונים הללו האחות הפורנזית מחשבת, לא באופן אמפירי, אלא באופן רציונלי על ידי החושים וניסיונה הרב את הסיכון של בני המשפחה להתפתחות אבל פתולוגי. אם האחות הפורנזית מבינה שיש סיכון לכך, האחות מבצעת התערבות ומדריכה את המשפחה כיצד לזהות סימנים של אבל פתולוגי, למי לפנות במקרה הצורך שהסימנים מופיעים. במקרים מסוימים האחות בעצמה מפנה לגורמי תמיכה כמו- פסיכיאטר, עובדת סוציאלית ( אם הבן משפחה נשאר לבד, ללא מפרנס עיקרי). האחות הפורנזית מכירה את הליכי השכול והצער הראשוניים ולכן נותנת לאבלים לבטא את כאבם האישי, תוך כדי מתן תמיכה ודיבור לפי הצורך עם האבלים. שילוב של ההתערבויות הנ''ל יכול למנוע התפתחות של הפרעות נפשיות ובעצם למנוע סבל עתידי נוסף לבני המשפחה. העובדה אשר ניתן למנוע סבל גדול נוסף למשפחה מדגימה את חשיבותה של האחות הפורנזית בתוך צוות חוקרי המוות. לכן כמו שציינתי בפרק הקודם, להשערתי יש לשקול הביא את תחום הסיעוד הפורנזי לארץ שלנו, ובכך להעניק עתיד טוב יותר לתושבינו.