קהילות מדומיינות

רקע: "הקהילות המדומיינות"

תיאורית "הקהילות המדומיינות" (Imagined Communities) כפי שהציג אותה בנדיקט אנדרסון מגדירה למעשה גוף חברתי תרבותי כקהילה מדומיינת, אשר החברים בה מתנהלים בעולם ערכים ותרבות משותף, גם מבלי שהם מכירים אחד את השני באופן אישי.

בתיאורית הקהילות המדומיינות מציע אנדרסון נקודת מבט מחודשת על רעיון הלאומיות והמדינות. הוא טוען כי המדינה היא ישות חברתית מומצאת המבוססת על רעיונות וערכים המשותפים לקהילת החברים במדינה היוצרים 'שפה משותפת' המובנת ובגדול מוסכמת על כל החברים. משתמע גם מתיאור התיאוריה כי הקהילה צריכה באופן אקטיבי לעדכן, לשנות ולהתאים את הרעיונות והערכים המגדירים אותה. [1] שני העוגנים היחידים המקשרים את העולם הכביכול מומצא הזה למציאות 'הקונקרטית' הם השטח הגיאוגרפי שבו המדינה נמצאת והשפה או השפות העיקריות המדוברות בה, אך גם שני אלו בעייתיים מאוד.

הדרך בה אנדרסון מדגים את כוחה של הקהילה המדומיינת הוא בעזרת הדוגמה שחברי הקהילה מוכנים למות בשמה, כלומר לא בכדי להגן על משפחתם ולא עבור כסף, אלא בשם ערכים ורעיונות מדומיינים שמחברים את הקהילה יחד. על אותו המשקל, ישנה טקסיות רבה סביב הקורבן בשם המדינה, כך באנדרטאות ואולי הדוגמה הטובה ביותר; קבר החייל האלמוני, אנדרטה בשם ההקרבה בלבד ללא התייחסות ספציפית לאף חלל.

אנדרסון מציג את הרקע לפיתוח התיאוריה משום המחסור בהתעסקות במרכיבי הלאומיות. כביכול לפני הופעת התיאוריה, ההתייחסות ללאום ולמדינה בהיסטוריוגרפיה הייתה כאל ישות מובנת מאליה, שלמה והיסטורית. הלאומיות נתפסה לעיתים באופן מבולבל כאידיאולוגיה לצד אידיאולוגיות כמו סוציאליזם ופציפיזם (בעיקר משום הסיומת 'Ism' במילה 'Nationalism' שמזוהה עם סיומת של אידיאולוגיות והשימוש באות 'N' ראשית שהופכת את המילה לשם עצם). [2]

יכולת יישום התיאוריה

הרעיון של "קהילות מדומיינות" מאפשר פירוק חברתי-תרבותי של גופים שונים, במיוחד מדינות, למרכיבים השונים שבהם. התייחסות לגוף חברתי שכזה באופן מפורק, ביקורתי ואנליטי פותח מספר דלתות לכיווני מחקר חדשים ונקודות התייחסות חדשות מתעוררות. בקווים אלו של פירוק הזהות הלאומית לסממנים רעיוניים חברתיים-תרבותיים המרכיבים אותה, ניתן למנות לדוגמה בתחום חקר בריטניה והאימפריה הבריטית את ספרו של דוויד קנדין Ornamentalism משנת 2001, ספרו של רוברט קולס Identity of England משנת 2002 ואת ספריה של לינדה קולי (Captives (2002 ו-(Britons (2005. כל אלו מבין שלל ספרות מחקר, עוסקים בשאלות של זהות עצמית לאומית ומבססים לשם כך את המחקר על היכולת לפרק את הגדרת הלאום והקהילה שחיה בתוכו למרכיבים התרבותיים והחברתיים השונים. [3]

באופן תיאורטי, כל ישות חברתית העונה להגדרה הרחבה של קהילה מדומיינת בכך שחבריה לא מכירים באופן אישי את כל החברים בה ושהם מאמצים סממנים תרבותיים אשר מייחדים, מלכדים ומגדירים אותם כחלק מהקבוצה, ניתן להגדיר כקהילה מדומיינת לבחון אותה ככזאת. מלבד מדינה או לאום שהיא הדוגמה הקלאסית וכנראה הנפוצה לקהילה מדומיינת, ניתן אולי לנכס מבנה זה גם לכת דתית, פורום או קבוצה אינטרנטית, קבוצה אתנית או אפילו יחידה צבאית גדולה. מצד שני, השאלה של ניכוס המבנה של קהילה מדומיינת אל מחוץ למובן הקלאסי של מדינה הוא פעולה מעט בעייתית משום הטענה של אנדרסון לגבי כך שחבר בקהילה מדומיינת מוכן למות בשם הקבוצה, עניין שמיחד אותו מקהילות כמו חברה מסחרית או גוף אקדמי.

סיכום

תיאורית הקהילות המדומיינות היא ככל הנראה הניסיון הראשון להתמודד עם שאלת הלאום וההגדרה שלו ברמה ההיסטוריוגרפית. גישתו המרקסיסטית והפוסט-מודרניסטית של אנדרסון כלפי הלאום שואבת את כוחה מההיסטוריה החברתית והקונסטרוקטיביזם החברתי, בכך שהיא טוענת שהמדינה והלאום הם מבנה מדומיין ומומצא הנוצר כדי לשרת את הקהילה החיה בו. [4] ההגעה למצב זה של קהילות מדומיינות כאלה קרה כתהליך של חילוניות ואופורטוניזם קפיטליסטי שהחליף את הקהילות האמיתיות והקטנות של העולם העתיק בקהילות ענק בעלות כוח עצום המתנהלות בעולם כאילו באופן מובן מאליו, אך הן למעשה המצאה שקיימת רק בראשי אלו המאמינים בה.

ישנן מספר נקודות ביקורת שניתן לטעון כנגד התיזה של אנדרסון, הן בתיאוריה עצמה והן בסקירה המסבירה אותה במהלך ספרו. ראשית, נראה כי תיאוריה זו היא אוניברסאלית ונוגעת להתפתחות כל המדינות, אך בתיאור תהליך היווצרות המדינות דרך "קפיטאליזם הדפוס", מתייחס אנדרסון רק לאירופה. יתכן כי הכוונה הייתה שרעיונות הלאום היגרו בצורת אידיאולוגיה לשאר העולם, אולי דרך האימפריות, אך אין לכך הסבר מספק בספר. בנוסף לכך, אם כך הדבר, הרי שרעיון הלאום אכן קרוב יותר במהותו לאידיאולוגיה או לפחות רעיון שניתן להעביר ולכן אולי זה לא תהליך כל כך טבעי וחברתי כפי שעולה מדבריו. אני אוסיף לנקודה זו פרשנות אפשרית נוספת להתפתחות המדינות כנגד התיזה של אנדרסון, יתכן כי אכן מהפכת הדפוס והופעת הפרוטסטנטיות היא ששברה את הקהילות של העולם הפיאודאלי והדתי של מערב אירופה, אך עם דעיכת הדת החלה לעלות התקופה המודרנית שבה התרבות אופיינה בעליית אידיאולוגיות ורעיונות חילונים שיחליפו אותה. כחלק מרעיונות אלו, יתכן מאוד שרעיון הלאום עלה גם הוא כדי להעניק אשרור למנגנונים כלכליים ושלטוניים שהיו המדינות וזאת כדי ליצור יציבות בחיי התושבים.

בעיה נוספת ברעיון הקהילות המדומיינות היא הצורך בעוגן כל שהוא במציאות, עוגן בצורת שפה או שטח גיאוגרפי ולרוב שניהם. יתכן כי המהות של אדם גרמני מוכתבת בהרבה על ידי הערכים המקשרים אותו לקהילה המדומיינת הגרמנית, אך היא גם מוכתבת מהמקום הגיאוגרפי בו הוא נולד ולרוב גם על ידי שפת האם שלו. דוגמה טובה לבעייתיות זו היא אנשים בעלי אזרחות כפולה, או כאלו שנולדו וגדלו במדינה מסוימת אך חיו רוב חייהם במדינה שנייה, אנשים אלו כוללים יותר מזהות אחת וכביכול משתייכים לשתי קהילות מדומיינות באופן זה או אחר.

בספרו (Nationalism & Modernism (1998 מעלה אנטוני סמית' נקודות ביקורת נוספות על התיאוריה של אנדרסון; סמית' טוען שהתיאוריה מגדירה את הלאום כאוסף של סממנים תרבותיים ולא יותר, כלומר שהמדינה לא מהווה משמעות מיוחדת מעבר לסך המרכיבים שלה, מה שמהווה בעייתיות מיוחד עם להתייחס לטענה שאנשים מוכנים למות בעד המדינה שלהם. בנוסף מתייחס סמית' לכך שניתן להבין כיצד המדינה מורכבת, אך לא ברור למה שרעיון הלאומיות יהגר וידביק את העולם כולו. סמית' מייחס בעיות אלו לדגש הרב שנתן אנדרסון לרעיון שהמדינה היא מומצאת לחלוטין בדמיון של החברים בה, כנגד טוען סמית' כי המדינה כוללת יותר מסך הסמלים והרעיונות שמגדירים אותה ועוצמתה הכוללת מייצרת כוח-על חדש המגדיר אותה בפועל ועבורו אולי אנשים מוכנים להיהרג בקרב. [5]