ארץ חדשה

בילדותי כנער מופנם, מסוגר ודי בודד. מצאתי בספרים, בעפרונות ובדפים הדהויים את האוזן, העין, היד והלב. גדלתי. למדתי,כתבתי וציירתי, עשיתי דרך בה כולנו עוברים. חלוקת מכתבים בחופשת קיץ, מלצרות במלון בלילות הצבא הפנויים, מלצרות של אחרי הצבא כדי לא לקחת מההורים (גם ככה לא היה ממי לקחת) בשביל חדר וחיים משלי.

 

החיים לא לקחו אותי למוסד אקדמי והתחלתי כשוליה אצל המעצב הגרפי פרוספר בן הרוש, היו שם גם ימים יפים. מאז, גדלתי וגידלתי. 20 שנים אחרי, עם אהבה יקרה מפז וילדים שנותנים כמו שרק הם יודעים לתת. החלטתי לחזור לכתיבה שהיתה עבורי חיים.

בדרך עיצבתי. בעיקר מגזינים. אופנה, תרבות וחיים. אהבתי. אבל החיים, יש להם הכוח משל עצמם. המכחול שבי ביקש לפנות מקום לעיפרון מחודד שתמיד היה שם בצד. מחכה ליומו. והוא בא.

היום אני מתחיל את החיים החדשים שלי ככותב וכמראיין. 11.1.2013 הוא יריית הפתיחה לחלקת האדמה החדשה שלי והיא נמצאת בין דפי מעריב. כתבת שער במוסף ז'ורנל שישי עם השחקן המופלא יפתח קליין שריתק אותי והלכתי איתו מאז ילדותו אל הפסגות החדשות של חייו דרך המדרון המאתגר בחיי.

אסיים במשפט של יפעת ליזר אהובת נפשי שהולך איתי בחיי: "שנהיה בריאים ונעבוד קשה".

 

הצילום המדהים הזה שייך לאלכס פרגמנט, יש בו כדי לספר על צלם צעיר ומוכשר בטירוף.

שהאדם המופלא שבו, עושה אותו למה שאין לאחרים. תודה לך אלכס אהוב