פרסום פרויקט
התחבר עם פייסבוק
התחבר עם LinkedIn
כאשר מדובר בעסקים, אבחנה חשובה היא בין שלב הגיית הרעיון לעסק לשלב היזמות. מאמר זה עוסק באבחנה זו, מדוע היא חשובה עבור כל אדם שרוצה להוציא רעיון מן הכח אל הפועל.
כאשר מדובר בעסקים, אבחנה חשובה היא בין שלב הגיית הרעיון לעסק לשלב היזמות.
לעיתים מדובר באותו אדם, אך לצורך האבחנה הרעיונאי הוא זה שהוגה את הרעיון והיזם הוא זה שמקדם את הוצאתו אל הפועל.
אך מדוע אבחנה זו חשובה? מסיבה אחת מרכזית .
הרעיון הוא המהות - לב העניין - אך הוא אינו שווה כלום בעולם העסקים ללא הביצוע.
זה רעיון שקצת קשה לעיכול על ידי רעיונאים, שמצפים להרוויח רק על עצם הרעיון.
אם נשווה זאת לעולם האמנות – אם אדם הגה רעיון לציור מקורי ומדהים אך אין לו את הכישורים לצייר ואין לו דף או ערכת צבעים או לכל הפחות קשר עם מישהו שיכול לצייר עבורו – אזי אין ציור, יש רק רעיון.
מה שווה, אם כך, הרעיון - מקורי, יצירתי ובעל פוטנציאל ככל שיהיה?
רעיון בלבד, ללא תוכנית עסקית, ללא רישום זכויות יוצרים/פטנט, ללא חוזים או הסכמי שיתוף פעולה רלוונטיים וללא השקעה כספית שווה לבעליו....כלום!
על מנת שלרעיונאי תהיה בעלות על העסק העתידי עליו להיות בעל זכות כלשהי.
זכות יכולה להיות כל דבר – הסכם שיתוף פעולה עם גורם רלוונטי, אחזקה בנכס במיקום שחשוב לבניית העסק, זכויות יוצרים, פטנט רשום, יכולת ייצור, נסיון או ידע ייחודי וכמובן – מימון להקמת המיזם.
ישנן זכויות מרמות ודרגות שונות המקנות לבעליהן אחוזי בעלות שונים בעסק העתידי.
ככל שלרעיונאי תהיה זכות גדולה יותר בעסק העתידי כך הוא מגדיל את "אחזקתו" בו.
אם לרעיונאי אין כסף להשקעה או זכות אחרת מרמה גבוהה, הוא יכול לקנות לעצמו זכות בסיסית הדורשת השקעה נמוכה באופן יחסי והיא התוכנית העסקית. אם יזם בונה תוכנית, בעיקר עם הוא עושה זאת באמצעות יועץ עסקי או כלכלן המתמחה בכך, יש פה כבר השקעה שיכולה להתרגם לחזון עסקי וליעדים כמותיים ושיכולה לגייס מימון ושותפים אחרים לקידום העסק – הפוטנציאל הזה כבר יכול להיות מתורגם לאחוזי בעלות.
מה גם שיועץ עסקי יכול למצוא ולהביא לידי ביטוי בתוכנית זכויות שיש לבעל הרעיון שאולי אפילו לא חשב עליהם ולכוון אותו ביצירת זכויות נוספות.בעל רעיון שכבר הושקע בו סכום נכבד על הכנת אבטיפוס, רישום פטנט או רישום זכויות יוצרים הוא כבר בעל זכות רצינית יותר, כיוון שכאן קיימת כבר הגנה משמעותית והשקעה ברעיון.דוגמאות אחרות ל"זכות" הן חוזה לייצור המוצר, חוזה עם משווק, מוניטין, נסיון בתחום ועוד. בסיכומו של דבר, חשוב להבין כי אחוז הבעלות ייקבע על פי גודל הזכות (שנצברה בכסף או בעבודה) של כל אחד מהצדדים ולעיתים גם על ידי כישורי המו"מ שלהם או פרמיית הסיכון של הענף אך לעולם לא על פי "גודל הרעיון".
אין שום משמעות לפוטנציאל העתידי, הגלובלי, המקורי או המדהים של הרעיון כשמתרגמים זאת לאחוזי בעלות בחברה. אין הכוונה, חלילה, לרפות את ידיהם של רעיונאים. נהפוך הוא – זוהי קריאה להתעוררות ולעשייה.
ככל שרעיונאי יאמץ יותר כישורים יזמיים , יעשה וישקיע יותר ברעיון שלו כך הנתח שלו בבעלות על העסק יהיה גדול יותר.כיועצת עסקית מגיעים אליי רעיונאים בעלי רעיונות טובים יותר ופחות. הם מגיעים עם השאלה הלגיטימית כיצד ניתן להגן על הרעיון שלהם.התשובה האמיתית שאף רעיונאי ללא כישורים יזמיים לא אוהב לשמוע היא שאין דרך אמיתית להגן על רעיון שלא פותח לכדי מעשה במידה כזו או אחרת.
דפי ההיסטוריה הוכיחו כי מי שבסופו של דבר יקבל את ההכרה והתמורה על רעיון הוא אותו אדם שיממש אותו בפועל ולא ממש חשוב מי חשב עליו קודם (ראה ערך ממציא הטלפון. האם גרהם בל הוא באמת זה שהמציא אותו?).
ההגנה הבסיסית ביותר של רעיון היא העלאתו על כתב והחתמת הצד השני על הסכם סודיות, אך האמת הכואבת היא שגם הסכמי סודיות / NDA לא באמת מגנים על אדם מפני מימוש הרעיון שלו ע"י אדם אחר.
כדי להוציא את מרבית הרעיונות אל הפועל יש צורך בגיוס הון ושיתופי פעולה עם גופים שונים ולכן אין דרך אמיתית לעצור את החשיפה לרעיון על ידי אנשים נוספים שלא חתמו על אותם מסמכים. בנוסף, ישנם שלל דרכים למי שרוצה לעקוף את אותם מסמכים ולגנוב רעיונות לעשות זאת ללא כל בעיה.
בסיכומו של דבר, להסכמי הסודיות למיניהם יש חשיבות, אך ברוב המקרים היא יותר פסיכולוגית מאשר מעשית.אז מהי הדרך הטובה ביותר להגן על רעיון? פשוט לדבר עליו עם אנשים מקצועיים שיכולים לקדם אותו ושניתן לסמוך על אמינותם אך החשוב ביותר הוא לממש את הרעיון כמה שיותר מהר - להיות ראשון.אם הרעיון יכול להיות בר הגנה משמעותית יותר כמו פטנט – כמובן שרצוי לעשות זאת, אך גם כאן יש לעשות שיקול כלכלי של עלות רישום הפטנט, שהיא בדרך כלל גבוהה, לעומת התועלת.
אני עדה למקרים רבים של אנשים שקנאים כל כך לרעיונות שלהם וחוששים מחשיפה במידה כזו שאין הם סומכים על אף אחד וגם לא על אנשי מקצוע כמו יועצים עסקיים, רואי חשבון, משפטנים ומתווכים שיכולים לקדם את העסק. הם מפחדים שוב ושוב להוציא מפיהם את הרעיון. התוצאה של התנהלות כגון זו היא בדרך כלל קיפאון.
זוהי אינה הדרך היזמית! יהיה מעניין לבצע על כך מחקר, משום שמצפייה ביזמים ואנשי עסקים מצליחים לעומת אנשים שנותרו עם הרעיון שלהם בבית אני יכולה לזהות הבדל מאד ברור: יזמים מצליחים אינם מפחדים מנושא הסודיות! לא, הם לא שאננים. הם לא הולכים ומפטפטים על היוזמות שלהם לכל העולם והם כן נוקטים באמצעים סבירים כדי להגן על הרעיונות, אך מאידך הם מפגינים בטחון ואמונה בעצמם וביכולתם להוציא את הרעיון אל הפועל ראשונים ובצורה הטובה ביותר וזו הסיבה שהם לא חוששים לדבר על הרעיונות שלהם עם כל מי שיכול פוטנציאלית לעזור להם. אנו נמצאים בעולם שבו ידע ורעיונות נמצאים בשפע וזמינים לכל. אנשים מחליפים בינהם מידע ללא תמורה כמעט ובכל תחום. ידע הוא כוח, אך הכוח הולך ומתפזר ונתון בידי כולם כמעט להשתמש בו.
ניתן לנהל ויכוח פילוסופי עד כמה זה טוב או רע לחברה כאשר יוצרים מאבדים את האחזקה על פרי יצירתם – אך עובדה היא שכל מי שמחובר לאינטרנט יכול להוריד ולשתף כמעט כל פיסת אינפורמציה וכל יצירה או רעיון של מישהו אחר ובחינם. וזה לא רק באינטרנט. אם מישהו חושב כרגע על רעיון כביר - סביר להניח שמישהו חשב עליו כבר קודם או חושב עליו ברגע זה ממש ואולי אפילו כבר יש מישהו שפועל למימושו. רובנו איננו אוסיין בולט, אותו אצץ מופלא ששבר שיאי עולם באולימפיאדת בייג'ין בריצה וגם הספיק להסתכל לצדדים. רוב הרצים פשוט צריכים להתמקד במטרה. בעיקר כשמדובר בעסקים קטנים ובינוניים, מי שיהנה מהפירות הוא אותו אדם שיעסוק פחות בתחרות, שקיימת ממילא או שתגיע בסופו של דבר ויותר בקידום העצמי.
שירלי בן יהונתן MSC.
(הכותבת, בעלת תואר שני במנהל עסקים, יועצת ומלווה עסקים ובונה תוכניות עסקיות לעסקים מכל התחומים)
לעיתים מדובר באותו אדם, אך לצורך האבחנה הרעיונאי הוא זה שהוגה את הרעיון והיזם הוא זה שמקדם את הוצאתו אל הפועל.
אך מדוע אבחנה זו חשובה? מסיבה אחת מרכזית .
הרעיון הוא המהות - לב העניין - אך הוא אינו שווה כלום בעולם העסקים ללא הביצוע.
זה רעיון שקצת קשה לעיכול על ידי רעיונאים, שמצפים להרוויח רק על עצם הרעיון.
אם נשווה זאת לעולם האמנות – אם אדם הגה רעיון לציור מקורי ומדהים אך אין לו את הכישורים לצייר ואין לו דף או ערכת צבעים או לכל הפחות קשר עם מישהו שיכול לצייר עבורו – אזי אין ציור, יש רק רעיון.
מה שווה, אם כך, הרעיון - מקורי, יצירתי ובעל פוטנציאל ככל שיהיה?
רעיון בלבד, ללא תוכנית עסקית, ללא רישום זכויות יוצרים/פטנט, ללא חוזים או הסכמי שיתוף פעולה רלוונטיים וללא השקעה כספית שווה לבעליו....כלום!
על מנת שלרעיונאי תהיה בעלות על העסק העתידי עליו להיות בעל זכות כלשהי.
זכות יכולה להיות כל דבר – הסכם שיתוף פעולה עם גורם רלוונטי, אחזקה בנכס במיקום שחשוב לבניית העסק, זכויות יוצרים, פטנט רשום, יכולת ייצור, נסיון או ידע ייחודי וכמובן – מימון להקמת המיזם.
ישנן זכויות מרמות ודרגות שונות המקנות לבעליהן אחוזי בעלות שונים בעסק העתידי.
ככל שלרעיונאי תהיה זכות גדולה יותר בעסק העתידי כך הוא מגדיל את "אחזקתו" בו.
אם לרעיונאי אין כסף להשקעה או זכות אחרת מרמה גבוהה, הוא יכול לקנות לעצמו זכות בסיסית הדורשת השקעה נמוכה באופן יחסי והיא התוכנית העסקית. אם יזם בונה תוכנית, בעיקר עם הוא עושה זאת באמצעות יועץ עסקי או כלכלן המתמחה בכך, יש פה כבר השקעה שיכולה להתרגם לחזון עסקי וליעדים כמותיים ושיכולה לגייס מימון ושותפים אחרים לקידום העסק – הפוטנציאל הזה כבר יכול להיות מתורגם לאחוזי בעלות.
מה גם שיועץ עסקי יכול למצוא ולהביא לידי ביטוי בתוכנית זכויות שיש לבעל הרעיון שאולי אפילו לא חשב עליהם ולכוון אותו ביצירת זכויות נוספות.בעל רעיון שכבר הושקע בו סכום נכבד על הכנת אבטיפוס, רישום פטנט או רישום זכויות יוצרים הוא כבר בעל זכות רצינית יותר, כיוון שכאן קיימת כבר הגנה משמעותית והשקעה ברעיון.דוגמאות אחרות ל"זכות" הן חוזה לייצור המוצר, חוזה עם משווק, מוניטין, נסיון בתחום ועוד. בסיכומו של דבר, חשוב להבין כי אחוז הבעלות ייקבע על פי גודל הזכות (שנצברה בכסף או בעבודה) של כל אחד מהצדדים ולעיתים גם על ידי כישורי המו"מ שלהם או פרמיית הסיכון של הענף אך לעולם לא על פי "גודל הרעיון".
אין שום משמעות לפוטנציאל העתידי, הגלובלי, המקורי או המדהים של הרעיון כשמתרגמים זאת לאחוזי בעלות בחברה. אין הכוונה, חלילה, לרפות את ידיהם של רעיונאים. נהפוך הוא – זוהי קריאה להתעוררות ולעשייה.
ככל שרעיונאי יאמץ יותר כישורים יזמיים , יעשה וישקיע יותר ברעיון שלו כך הנתח שלו בבעלות על העסק יהיה גדול יותר.כיועצת עסקית מגיעים אליי רעיונאים בעלי רעיונות טובים יותר ופחות. הם מגיעים עם השאלה הלגיטימית כיצד ניתן להגן על הרעיון שלהם.התשובה האמיתית שאף רעיונאי ללא כישורים יזמיים לא אוהב לשמוע היא שאין דרך אמיתית להגן על רעיון שלא פותח לכדי מעשה במידה כזו או אחרת.
דפי ההיסטוריה הוכיחו כי מי שבסופו של דבר יקבל את ההכרה והתמורה על רעיון הוא אותו אדם שיממש אותו בפועל ולא ממש חשוב מי חשב עליו קודם (ראה ערך ממציא הטלפון. האם גרהם בל הוא באמת זה שהמציא אותו?).
ההגנה הבסיסית ביותר של רעיון היא העלאתו על כתב והחתמת הצד השני על הסכם סודיות, אך האמת הכואבת היא שגם הסכמי סודיות / NDA לא באמת מגנים על אדם מפני מימוש הרעיון שלו ע"י אדם אחר.
כדי להוציא את מרבית הרעיונות אל הפועל יש צורך בגיוס הון ושיתופי פעולה עם גופים שונים ולכן אין דרך אמיתית לעצור את החשיפה לרעיון על ידי אנשים נוספים שלא חתמו על אותם מסמכים. בנוסף, ישנם שלל דרכים למי שרוצה לעקוף את אותם מסמכים ולגנוב רעיונות לעשות זאת ללא כל בעיה.
בסיכומו של דבר, להסכמי הסודיות למיניהם יש חשיבות, אך ברוב המקרים היא יותר פסיכולוגית מאשר מעשית.אז מהי הדרך הטובה ביותר להגן על רעיון? פשוט לדבר עליו עם אנשים מקצועיים שיכולים לקדם אותו ושניתן לסמוך על אמינותם אך החשוב ביותר הוא לממש את הרעיון כמה שיותר מהר - להיות ראשון.אם הרעיון יכול להיות בר הגנה משמעותית יותר כמו פטנט – כמובן שרצוי לעשות זאת, אך גם כאן יש לעשות שיקול כלכלי של עלות רישום הפטנט, שהיא בדרך כלל גבוהה, לעומת התועלת.
אני עדה למקרים רבים של אנשים שקנאים כל כך לרעיונות שלהם וחוששים מחשיפה במידה כזו שאין הם סומכים על אף אחד וגם לא על אנשי מקצוע כמו יועצים עסקיים, רואי חשבון, משפטנים ומתווכים שיכולים לקדם את העסק. הם מפחדים שוב ושוב להוציא מפיהם את הרעיון. התוצאה של התנהלות כגון זו היא בדרך כלל קיפאון.
זוהי אינה הדרך היזמית! יהיה מעניין לבצע על כך מחקר, משום שמצפייה ביזמים ואנשי עסקים מצליחים לעומת אנשים שנותרו עם הרעיון שלהם בבית אני יכולה לזהות הבדל מאד ברור: יזמים מצליחים אינם מפחדים מנושא הסודיות! לא, הם לא שאננים. הם לא הולכים ומפטפטים על היוזמות שלהם לכל העולם והם כן נוקטים באמצעים סבירים כדי להגן על הרעיונות, אך מאידך הם מפגינים בטחון ואמונה בעצמם וביכולתם להוציא את הרעיון אל הפועל ראשונים ובצורה הטובה ביותר וזו הסיבה שהם לא חוששים לדבר על הרעיונות שלהם עם כל מי שיכול פוטנציאלית לעזור להם. אנו נמצאים בעולם שבו ידע ורעיונות נמצאים בשפע וזמינים לכל. אנשים מחליפים בינהם מידע ללא תמורה כמעט ובכל תחום. ידע הוא כוח, אך הכוח הולך ומתפזר ונתון בידי כולם כמעט להשתמש בו.
ניתן לנהל ויכוח פילוסופי עד כמה זה טוב או רע לחברה כאשר יוצרים מאבדים את האחזקה על פרי יצירתם – אך עובדה היא שכל מי שמחובר לאינטרנט יכול להוריד ולשתף כמעט כל פיסת אינפורמציה וכל יצירה או רעיון של מישהו אחר ובחינם. וזה לא רק באינטרנט. אם מישהו חושב כרגע על רעיון כביר - סביר להניח שמישהו חשב עליו כבר קודם או חושב עליו ברגע זה ממש ואולי אפילו כבר יש מישהו שפועל למימושו. רובנו איננו אוסיין בולט, אותו אצץ מופלא ששבר שיאי עולם באולימפיאדת בייג'ין בריצה וגם הספיק להסתכל לצדדים. רוב הרצים פשוט צריכים להתמקד במטרה. בעיקר כשמדובר בעסקים קטנים ובינוניים, מי שיהנה מהפירות הוא אותו אדם שיעסוק פחות בתחרות, שקיימת ממילא או שתגיע בסופו של דבר ויותר בקידום העצמי.
בברכת יצירתיות והגשמה,
שירלי בן יהונתן MSC.
(הכותבת, בעלת תואר שני במנהל עסקים, יועצת ומלווה עסקים ובונה תוכניות עסקיות לעסקים מכל התחומים)