מי אמר מאמר ולא קיבל?

בעיירה בפאתי האימפריה הרוסית שוק הסוחרים גדוש בסחורה. לקוחות עשירים מגיעים בכרכרות פרטיות רתומות לסוסים, אחרים מצטופפים על גבי כרכרות מסע, ויש את אלו שמזלם לא שפר עליהם הנאלצים לכתת את רגליהם עד השוק.

את ימי השוק לא כדאי לפספס, זהו אירוע הנמשך שמונה ימים בשנה בלבד, זוהי הזדמנות פז עבור הסוחרים למלא את המחסנים בסחורה חדשה. 

בצהרי היום הרביעי, קולות משא ומתן נשמעים בכל פינה. סוחר השטיחים מציג את מרכולתו בפני מר קרלינסקי העשיר, איש גבה קומה במיוחד מספר לקהל על תרופת פלא שתגרום להם לגבוה, עומד הוא בין שלושת הדוכנים העמוסים ביותר בשוק, הסנדלרים.

ניקולא הפריץ גאה כתרנגול. זוהי השנה החמישית בה הוא עורך את השוק באחת מאחוזותיו. מדי שנה סוחרים חדשים מצטרפים ומגדילים את הכנסות הפריץ ממס, אותו הוא גובה לפי ראות עיניו לפי היצע הסחורה. ניקולא אינו מקשה יתר על המידה על הסוחרים, הוא מעוניין כי השוק יתפתח מדי שנה. בינתיים הוא רק מרוויח מהמסחר בתחומו.

שעטות סוסים וצרחות פראיות קוטעות באבחה את קולות השוק השוקק. צעקות נשמעות מכל עבר "קוזאקים", "פראי אדם", "נוסו על נפשותיכם". סוחרי הזהב והיהלומים מקפלים במהירות את התכשיטים היקרים ומטמינים את היקרים מכל בבור המוכן מבעוד מועד לעת צרה, אך שאר הסוחרים עומדים נבוכים, חסרי אונים ומגינים בגופם על הסחורה.

הקוזאקים פשטו על השוק ובזזו מכל הבא ליד. מר קרלינסקי וסוחר השטיחים נרצחו במהלך הפשיטה. גופות סוחרים ולקוחות שותתות דם מכסות את פני הקרקע. אלו שניצלו ברחו, חלקם סייעו לקרוביהם הפצועים ללכת.

ניקולא התהלך חפוי ראש, הוא זקוק לרעיון, הברקה שתשיב את אמון הסוחרים וציבור הלקוחות. למחרת היום התפרסמו כרוזים בכל הסביבה: "הפריץ ניקולא יתן סך של שני מטבעות זהב על כל גולגולת של קוזאק שתוצג בפניו."

מוישה, יהודי חכם, עדין ובעל נימוסים. אחותו אסתר נרצחה בפלישת קוזאקים אחרת בעיירה סמוכה. למוישה עלה רעיון, הלא הוא מכיר את בערל, חברו משכבר הימים. בערל אמנם היה בור ועם הארץ, אך הוא היה חזק כמו קוזאק. בעל מידות גוף אדירות. מוישה לא היסס, הלא הוא כל כך זקוק למטבע זהב, ניגש לבערל ואמר לו: "בא בערל, אני אקריא לך מה כתוב בכרוז". מוישה הביט בבערל שהסתכל אליו בעיני עגל ושאל: "מה אתה מתכוון מוישה?"

"הקוזאקים הולכים בדרך כלל בקבוצות בערל, אני מכיר מקומות בהם חורגים הם ממנהגם ויוצאים לבדם, אני אראה לך קוזאק, אתה תהרוג אותו ותוריד לו את הראש, ושנינו יחדיו נלך לפריץ. מטבע זהב לי, מטבע זהב לך. בערל הבור שמח.

בכל שבוע היו יוצאים בערל ומוישה לצוד קוזאקים וחוזרים עם גולגולת, הולכים לפריץ ומקבלים שני מטבעות זהב.

לאחר שבעה שבועות, החלו הקוזאקים לשים לב שאנשים שהולכים לבדם לא חוזרים. הקוזאקים הטמינו מארב, שלחו את אחד הלוחמים לרדת במורד הגבעה לבדו בעוד שאר הפראיים עוקבים אחריו בעיניהם.

מוישה מיד שם לב כי קוזאק בודד יורד מן ההר, הוא סימן לבערל שמיהר לקחת את חרבו החדשה שקנה במטבע זהב. אך בעוד בערל מתחיל לרוץ החלו מאות לוחמים יצאו ממחבואם רכובים על גבי סוסים. "עצור בערל" זעק מוישה. "מה קרה?" שאל בערל והבחין במוישה שמסמן לו באצבעו על עדר הפראיים היורד בשעטה במורד הגבעה. "תראה בערל יש כאן מאות לוחמים, בא נברח!".

"תרגע מוישה", גחך בערל. "אתה יודע כמה מטבעות זהב אנחנו יכולים להרוויח עכשיו?"

 עמיר כהן על קצה המזלג.

בערל'ה, בערל'ה, צא החוצה.