תיאור של חוויית טיול באמצעות חפץ
בתאילנד פיל מגולף מעץ זאת מזכרת תיירותית
קראתי לו 'טיול בריחה' וכך התקבע ההסבר 'בשביל מה אני צריכה את זה'. רציתי לנסוע למקום רחוק כדי להשתחרר מכל מה שהכביד עלי. 'רחוק' היה חשוב כדי להתרחק, אבל בעיקר כדי שלא אמהר לחזור ברגע של משבר... היו בטיול הזה מראות ומקומות ראויים לזיכרון ולהתפעלות, אבל בסופו של דבר המקום היחיד שהצלחתי להסתובב בו היה המבוך הפנימי, כדי לטייל בחוץ צריך חופש מבפנים ולי לא היה. בספר על הפנגשוואי יש פרק שנקרא 'עיקרון המטוטלת' והאמירה שאני זוכרת מתוכו היא שככל שהבסיס חזק אפשר להתרחק מהמרכז. אצלי היה רעוע ולכן כשהתרחקתי, הבדידות וחוסר הביטחון הכתיבו את גבולות החוויה. תמונות שצילמתי מסגירות את המעצור, אין שם קסם וזה כנראה לא בגלל איכות ירודה של המצלמה...
ספרים היו בשבילי המקום הבטוח, קראתי את הספרים במעגליות, מסרבת להיפרד. החזקתי מעמד רק בנוכחותם, לא יכולה לעמוד בזה בלעדיהם. נסעתי כדי לברוח ונאחזתי בספרים כדי לעמוד בזה, גם ברגעים טובים המשכתי להיאחז, ביום בספרים, בלילה בפיל. בתאילנד פיל מגולף מעץ זאת מזכרת תיירותית, אצלי הוא קיבל תפקיד של מפיג בדידות, החזקתי אותו ביד כדי שאוכל להירדם, הלפיתה שחררה מתח, בבוקר הוא היה מונח בצד, היד הרפתה ממנו בזמן השינה...
הספרים, אהובים וגלויים לעיניי, מונחים בספרייה עד היום, יומן הטיול והתמונות מאוחסנים בקופסה. בספר 'WILD' הסופרת כותבת שבשבילה לבד זה לא 'מצב' אלא 'מקום', המקום היחיד בו היא יכולה להיות היא עצמה ולכן זה מקום חשוב ונכסף עבורה. במבט לאחור אני ממשיכה לסכם לעצמי תובנות, אחת מהן היא שיש גבול ל-לבד שאני יכולה לעמוד בו, קסום ויקר ככל שהוא.