למה לי להיות מיוחד?

למה לי להיות מיוחד?

כבר שנים אחדות שאני מסתובב במעגלים סביב השאלה הבלתי נגמרת הזו, שאני שואל את עצמי כלפי עצמי וכלפי כל אדם שאני מזהה בו את התלות והרצון, הלעיתים אובססיביים הללו, של להיות מיוחד בין המון סואן ומגובש שמתהלך לעבר מטרה ספק תרבותית ספק קיומית.
אז למה אני בעצם כל כך רוצה להיות מיוחד? מה בוער בי שלא בוער באחרים? מה דחוף לי כל כך לאסוף כלים שישמשו רק אותי ויתרה מכך, איך אני מוצא ומפתח אותם?

השאלה בעצמה היא קצת אירונית, כי היא לא מיוחדת בכלל. אינספור אנשים שואלים את עצמם מדי יום את אותן השאלות רק בווריאציות מעט שונות. המשתנה היחיד פה הוא הצורה שבה כל אדם מבטא את הייחוד שלו ביחס לשאר. החל מחיבה לא מוסברת לטיפוח של ראייה ייחודית את העולם, ועד למימושה ויישומה בין מרחבי עשבים לא מנוכשים בהם לא דרכה כף רגלו של אדם אחר אי פעם. הכל כדי לתת חותמת אותנטית בעולם הזה, טביעת אצבע בלעדית.

וההסבר הכי מספק שמצאתי בתוכי לשאלה הזו הוא הרצון לשמר את אלמנט ההפתעה בחיים שלי. אני רוצה להיות מיוחד כי ככה לא יהיה איש שיספר לי על מה מחכה לי בהמשך הדרך. אף אחד לא יוכל לעשות לי ספוילר לחיים של עצמי, ומסע הגילוי העצמי שלי יהיה נתון לפרשנותי בלבד, שלי ורק שלי – בלי שום אדם מבחוץ שיגיד לי "עברתי את התהליך הזה שלך פעם, כשהייתי בגילך. ואז התבגרתי, וגיליתי/והבנתי/והתברר/ובסוף/ותראה אותי היום".

כי אז המסע שלי מתגמד, הופך לעוד מספר במונה האנשים שנתקלו באותם המחסומים לאחר שהתהלכו באותן הדרכים. ואני לא רוצה את זה, כי ברגע שאתה עוד מספר החיים שלך הופכים לצפויים, למשעממים, למלאי מחסומים, וכמות ההפתעות שנוטלות חלק בחייך מתמעטת עד סכנת הכחדה.

ולמה זה כל כך מפחיד אותי?
כי איזה עניין יש בחיים ידועים מראש? איזה טעם? 
האתגר המפעים, הכמעט מחייה שיש לנו כאן, הוא הניסיון לייצר ריגוש והתרגשות מפני החיים. ואלה לא יכולים להיווצר בהיעדר התרחשויות לא צפויות. ומן הסתם זה לא מפתיע שהיום, יותר מתמיד, הרבה אנשים מחפשים לחזק את העצמי האינדיבידואלי שלהם, להתבלט מבעד לתרבות ההמונים השוחקת, להוציא לפועל את המעבר מדגש על זהות קולקטיבית לדגש על זהות אישית, פרטית, ייחודית. שבה אף אחד כבר לא יוכל להכתיב להם איך ללכת, מתי, לאן ובאיזה קצב.

אבל חשוב מזה, אף אחד לא ידע לתת להם תחזית נבואית לגבי מה צופן להם ההמשך. ואת החלל הזה ממלא הלא נודע, חוסר הוודאות - שמעבר להיותו מרגש ורומנטי, הוא גם מאפשר את בריאתו של עולם חדש, מסקרן. עולם שמחכה להתגלוֹת לראשונה ע"י הבורא שלו, ולערוך היכרות שתיצור יש מאין.

זה שווה ערך למציאת זוּלה מפוארת על איזה עץ מרוחק שרק לך יש את המפתח לדלת שלה; אף אחד לא יוכל לספר לך על כמה קר בה בלילות, על הציפור שמחרבנת על הגג כל בוקר, על הריח של העץ המתיישן ועל ספת העור שמתקלפת לאט ובטוח. אם לא שמת לב לכל הדברים האלו בעצמך, לא יהיה אף אחד שיסב את תשומת ליבך אליהם. הזולה היא המקום היחיד שבו אתה מחליט על התנאים. המקום היחיד שנתון לפרשנות שלך בלבד.

אם לא תיתן את דעתך על דבר מסוים, הדבר המסוים יישאר בגדר תעלומה, בגדר הפתעה.
לא יהיה אדם ביקום כולו שיוכל להרוס לך בנבואות זעם את העולם הקטן שמצאת על העץ, כי אין לו שום מושג וידע לגביו. אין לו שום גישה ללהרוס לך את הריגוש היומיומי שאתה שואב מביקור בו. כי זה שלך - מיוחד, אותנטי, מקורי, מלא בהשראה.

ואין שום דבר מיוחד בלרצות חיים כאלה, ובכל זאת זה הדבר הכי מפתה ללב האנושי. להאמין בתמימות ילדית שאי שם קיים עולם קסום שאיש לא יודע או ידע עליו, ושההגעה שלך אליו תהיה כמו הבשורה לה חיכית כל החיים.
ועדיין,
אין בזה שום דבר מיוחד,
אפילו קצת קיטש.