משבר הקורונה הביא לקריסה כלכלית בכל התחומים

שנת 2020 התחילה דווקא לא רע בשבילי.
עבדתי כל יום לפחות על פרויקט אחד. היו פרויקטים שנמשכו מספר ימים.
אני עובדת מהבית ועובדת מעט שעות ברמה כזאת שביטוח לאומי לא מכיר בי כעצמאית וגם לא זכאית לשום קצבה כי למעשה, אני לא מובטלת. 

אז אני עובדת ומרוויחה כמה מאות שקלים להוסיף לקופת המשפחה. 

הקורונה היכתה והיכתה קשה בכולם. 
הילדה הקטנה נשארה בבית, אין גן. שתינו בקבוצת סיכון, לא יוצאות מהבית. חודשיים לא יצאנו. 
אנשים התנדבו לעזור עם קניות, רק שלא נצא החוצה ונסתכן בהידבקות. 
הבת הגדולה הייתה אמורה להתחיל מסלול חיים חדש, לא אפרט כאן וגם אצלה הכל נעצר בשל מחסור בתקציבי ממשלה שהיו אמורים לממן את המסלול החדש שלה. 

חרדות, חששות וכן, גם דיכאון התחיל להשתלט גם עליי וגם על הבת הגדולה. 
אני צריכה להישאר חזקה בשביל הילדות, להיות הבסיס האיתן של הבית, בזמן שבן זוגי, עובד חיוני למשק, יוצא יום יום לעוד יום עבודה ארוך ומפרך ורק בזכות זה הצלחנו ועדיין מצליחים לעבור את החודשים המורכבים והמאתגרים האלה. 

אם כל זה לא מספיק, אז גם המחשב האישי בבית שהוא כבר ישן וותיק הפסיק לתפקד כראוי.
עוד עבודה מתעכבת, עוד פרוייקט שאני דוחה, לקוח אחד כועס ומנכים לי מהתשלום את הקנס בגלל האיחור. 
עבודה נוספת מתעכבת, אבל נעשתה לשביעות רצונו המלאה של הלקוח.
אני קבלנית משנה, מקבלת את הפרויקטים והעבודות דרך משרדים שונים. 
לפעמים אני עובדת מול הלקוח באופן ישיר. 

אני לא מתפשרת על המחירים שאני דורשת. לפעמים אומרים לי שאני יקרה יותר מאחרים.ות.
זה לא מרתיע אותי, אני יודעת מי אני, מה אני שווה, כמה קשה עבדתי כדי להגיע למקום שאני נמצאת בו.

הקורונה עבור תעבור, חלק מהעצמאיים כבר לעולם לא יחזרו למה שהיו לפני המשבר.
חלק כבר מתחילים לחזור וחלק מצאו דרכים לעקוף את המשבר והמשיכו לתפקד לא רע בשיא המשבר. 

חורף לא פשוט לפנינו, קחו נשימה עמוקה, תיכף צוללים!